לוי דרור נ' א.מ.ב אולמות אירועים בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעה

בפניי תביעה כספית בגין נזקים עקב רטיבויות בחנות של התובע הידועה כחנות מס' 12 הממוקמת בבנין לב העיר בחצור הגלילית (להלן: "החנות").

הנתבעת 1 הינה הבעלים, והנתבעים 2 ו- 3 הינם השוכרים והמחזיקים של אולם השמחות "היכלי לוי" הממוקם באותו בניין ואשר נמצא בקומה מעל לחנותו של התובע (להלן: "אולם השמחות").

הטענות מפי התובע

לטענתו של התובע, החנות אשר בבעלותו נמצאת מתחת למטבח אולם השמחות. מזה תקופה סבל הוא מנזקים חמורים לחנות ואשר מקורם בנזילות מים בלתי פוסקות ממטבח אולם השמחות. כתוצאה מכך, נגרמו לחנותו נזקים קשים ביותר אותם הוא העמיד על סך 55,900 ₪, הכל בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמו ואשר צורפה לכתב טענותיו. נוסף על כך, טען התובע כי, כתוצאה מאותם ליקויים, לא עלה בידו להשכיר את החנות ובכך, נגרמו לו הפסדים כבדים גם בגין רכיב זה. התובע עתר גם לפיצוייו בגין עגמת נפש. את תביעתו העמיד התובע על סך כולל של 70,000 ₪.

התובע הוסיף והטעים כי, הוא פנה פעמים מספר אל הנתבעים וביקש את טיפולם בעניין תוך הדגשת הנזקים אשר נגרמו לו, אך ללא הועיל. מכאן תביעתו.

הטענות מפי הנתבעים

גם הנתבעת 1 וגם הנתבעים 2 ו- 3 מתנגדים ומתכחשים לתביעה על כל סעיפיה ורכיביה. הנתבעים מתכחשים לנזקים הנטענים ומוסיפים כי, גם אם אלה קיימים, הרי הם לא נגרמו כתוצאה מפעולותיהם כי אם מגורמים אחרים. באשר לנזקים הנתבעים, טענו הנתבעים כי אלה מוגזמים, מופרזים ומנותקים מהמציאות. הנתבעים מתנגדים לחוות הדעת המצורפת לכתב התביעה וכן לסכומים הנקובים בה. מוסיפים הם ומציינים כי אלה מתייחסים לשיפוץ רחב אשר ביצע התובע בחנותו וללא כל קשר לנזילה. הנתבעים מתנגדים גם לרכיב הנזק המתייחס להפסדים הקשורים באי היכולת להשכיר את הנכס וטוענים, כי אין לכך שום קשר עם הנזילה הנטענת.

חשוב לציין כי, הנתבעים בינם לבין עצמם מפנים אצבע מאשימה אחד (הנתבעת 1) אל עבר המחנה של הצד השני (הנתבעים 2 ו- 3) וכל צד טוען לאחריותו של הצד השני, אם בכלל. שניהם ביקשו להסתמך על הוראות הסכם השכירות המסדיר את היחסים ביניהם. שניהם מפנים להוראותיו של סעיף 12 לאותו הסכם שכירות!

אלה הם טענות הצדדים כפי שהועלו על הכתב בכתבי טענותיהם, על קצה המזלג.

הראיות והעדויות

הצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקות ביניהם בדרכי פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. משכך, נקבע התיק לשמיעת הראיות. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית אחד וכן, הוגשה חוות דעת מומחה מטעמו, מהנדס בנין מר גוכמן אליעזר. מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר אלברט בן שבת, ומטעם הנתבעים 2 ו- 3 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 2, מר אשר לוי. המצהירים, כמו גם המומחה, הופיעו בפניי ונחקרו על תצהיריהם. בסוף הדיון, הורה בית המשפט לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. וכך היה.

דיון

ההכרעה בסכסוך שנפל בין הצדדים תיגזר מהתשובה לשאלה, האם הוכח בפני, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הנזילה לחנות התובע מקורה באולם האירועים. אם התשובה לשאלה זו חיובית היא, כי רק אז נעבור לבחינת השאלה השניה שעניינה, גובה הנזק אשר נגרם כתוצאה מאותה נזילה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי החנות של התובע ממוקמת מתחת למטבח של אולם האירועים. כן, אין מחלוקת כי הייתה חדירה של מים לחנות התובע.

הנתבעים, גם במהלך הדיון בפני, וגם בסיכומים, כיוונתו את חיציהם לטענה בדבר אי הוכחת שאלת האחריות והקשר הסיבתי בין הנזקים והרטיבות אשר בחנות התובע לבין חנות הנתבעים. לטעמם של הנתבעים, גם חוות דעתו של המומחה מטעם התובע אינה קובעת ממצאים באשר למקור הנזילה. המומחה סמך את ידיו על המידע אותו קיבל מהתובע ולא נתבקש הוא לבדוק, ולא בדק בפועל, את מקור הנזילה.

ראה למשל בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בשורות 14-16:

"מתוך החנות התרשמתי שיש נזילה, התובע אמר לי שמקור הנזילה הוא במטבח ולא היה צורך לעשות בדיקה מקצועית, על מנת לבדוק את מקורה הנזילה, התבקשתי לחוות דעתי לעניין הנזקים וזה לא חשוב מאיפה מקור הנזילות. המים נזלו מלמעלה וזה לא חשוב מאיפה בדיוק למעלה"

האם הוכח כי מקור חדירת המים הוא מאולם האירועים?