לוי(אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בתיק פל2806-05-09 (בימ"ש לתעבורה בפתח-תקווה- כב' השופטת וישקין ס.נ.) מיום 6.4.10, במסגרתו גזר בימ"ש קמא עונש של 24 חודשי מאסר, מהם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, ופסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים. במסגרת גזר הדין הופעל מאסר על תנאי בן 9 חודשים בחופף לעונש המאסר בפועל שגזר בימ"ש קמא.

בנימוקי הערעור מציינת ב"כ המערער הודאתו של המערער בבימ"ש קמא בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה על סעיף 10(א) לפקודה; נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

עוד צוין על ידי ב"כ המערער, כי בנסיבותיו האישיות, וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, למערער אב חולה נפש, בעבר היה מכור לסמים ולאלכוהול, המערער סבל שנים מהתנהגות אלימה של האב כלפי האם וחוסר תפקוד הורי של האב. המערער הוא היחיד המטפל בהוריו.

עוד נטען כי המערער החל להשתמש בסמים מגיל 16, במהלך הצבא עבר שיקום. בתום השירות הצבאי חזר לשימוש בסמים. בשנת 2000 עבר טיפול גמילה בקהילה "זוהרים". עם סיום הטיפול המשיך בטיפול ביחידה לנפגעי סמים, ומאז שסיים הטיפול הוא מנהל חנות המשמשת עסק משפחתי והוא נקי מסמים.

שירות המבחן העריך כי שליחתו למאסר עלולה להביא להידרדרות ביציבות בה נמצא המערער היום. המערער עצמו מרגיש שהוא נלחם על חייו, מבקש בכל לשון של בקשה להבין את הקושי בו הוא נמצא, את האפשרות הקרובה להידרדר במדרון חלקלק במהירות נוכח הימצאות סמים בכלא וקלות השגתם, ובמקרה זה 10 שנות עמל ייעלמו כלא היו.

במהלך הדיון בעל-פה טען המערער עצמו, הסביר את הקשיים/השבריריות בהם נתון ואת חששו הגדול מהמעידה הקרובה לבוא בשל מצבו הנפשי האישי הקשה.

אין ברצונו של המערער לחזור לתקופה האפלה ביותר בחייו.

ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).

השאלה העומדת במרכז ערעור זה הינה האם בימ"ש קמא טעה או גזר הדין לוקה בחוסר סבירות קיצונית עד כדי חיוב ערכאת הערעור להתערב בו.

עיון בגזר הדין מלמד על גזר דין ארוך, מנומק, נתמך בפסיקה, המתייחס למצבו האישי של המערער, לאמור בתסקיר, לעבירה ולחומרתה, ולא מצאתי כי נפל בו דופי או אבק של אי סבירות קיצונית.

יחד עם זאת, אני ערה לקשיים היום-יומיים לאורך שנים ארוכות העומדים בפני האדם שנגמל מסמים. גמילה מסמים מחייבת המשך טיפול יום-יומי, עקשנות אין-קץ, וכח רצון אדיר לעמוד בפני פיתויים, הידרדרות, החלקה וכיו"ב.

הניקיון מסמים וההתמדה בכך לאורך 10 שנים אינם דבר של מה בכך, אלא ענין המוערך מאוד על ידי ביהמ"ש.

בנסיבות אלה, אני מוצאת להתערב בעונש באופן שתקופת המאסר בפועל שנגזרה לתקופה של 12 חודשים תקוצר ותעמוד על 9 חודשים בפועל, הפעלת 9 חודשי מאסר על תנאי בחופף למאסר זה תעמוד בעינה.

מכאן, סה"כ לריצוי בפועל - 9 חודשים.

אני תקווה כי בחלוף 3 חודשי מאסר עד היום, ובצירוף התנהגות טובה, יוכל המערער להשתחרר בניכוי שני-שליש מתקופת מאסר כוללת בת 9 חודשים.

יתר רכיבי גזר הדין בעינם.

ניתן היום, כ"ט תמוז תש"ע , 11 יולי 2010, במעמד ב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: