לוי אבשלום נ' אבינדב

פסק דין חלקי (שני)

בפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עורך-דין.

רקע עובדתי

ככלל, העובדות שלהלן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

ביום 20.7.2008 נחתם הסכם ייצוג משפטי (להלן: "ההסכם") בין התובע, עו"ד רפאל לוי אבשלום (להלן: "התובע"), לבין הנתבע, מר אבשלום אבינדב (להלן: "הנתבע").

ברקע ההסכם פנייתו של הנתבע אל התובע – עו"ד במקצועו – לצורך ייצוגו בתביעה שהנתבע ביקש להגיש נגד צד ג' (להלן: "צד ג'"). עניינה של תביעת הנתבע היה בקשה לביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובתו של צד ג' על קרקע שבבעלות הנתבע, וזאת מכוח מסמך שהציג צד ג' ללשכת רישום המקרקעין ואשר נחזה להיות זיכרון דברים למכירת הקרקע על-ידי הנתבע לצד ג'.

בפתח ההסכם נקבע כי "מהות העניין" הינה "ייצוג בתביעה לביטול מסמך הנחזה להסכם מכר, לרבות היבט פלילי ואזרחי וכן רשויות המס".

עוד נקבעו בהסכם הסדרים שונים בנוגע לתשלום שכר טרחתו של התובע, ובפרט ההסדרים הבאים:

שכר-הטרחה המוסכם הועמד על סך של 10,000$ כולל מע"מ (להלן: "שכר-הטרחה המוסכם").

על שכר-הטרחה המוסכם הנ"ל יתווסף שכר טרחת עורך-דין שייפסק על-ידי בית-המשפט שידון בתביעה (להלן: "שכר-הטרחה הפסוק"). עוד נקבע כי אם לא ייפסק שכר טרחת עורך-דין בנפרד על-ידי בית-המשפט, ייחשב סך של מחצית ההוצאות שייפסקו על-ידי בית-המשפט לשכר טרחת עורך-דין.

בנוסף לכך, בסעיף 9 להסכם שהוצג לבית-המשפט על-ידי התובע (ההסכם המקורי שהיה בידי התובע צורף על-ידיו כמוצג ת/1) נכתב לכאורה בכתב-יד כי במקרה של זכייה בתביעתו ישלם הנתבע לתובע סך של 10% כולל מע"מ משווי הרכוש שנתבע (להלן: "הבונוס"), כאשר התובע והנתבע חתמו כביכול בשוליה של הסכמה זו.

בהקשר של סעיף הבונוס בהסכם (סעיף 9), יובא להלן חלקו התחתון של ההסכם שהיה בידי התובע כשהוא סרוק (ההסכם הוא בן עמוד אחד בלבד). כפי שיפורט להלן בהרחבה, הנתבע אינו חולק על כך שחתם בתחתית ההסכם (בסמוך לסעיף 11 שעניינו "תנאים מיוחדים"), וזאת כאישור להסכם כולו. ברם, הנתבע טען בכתב-ההגנה כי סעיף הבונוס בהסכם (סעיף 9) מולא שלא בנוכחותו ושלא בידיעתו ואף החתימה המופיעה בסמוך לסעיף זה איננה חתימתו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במעמד חתימת ההסכם שילם הנתבע לתובע - כקבוע בהסכם - את שכר-הטרחה המוסכם בסך של 10,000$ כולל מע"מ (33,800 ₪ בשלושה תשלומים עוקבים - ראו חשבוניות/קבלות שהוציא התובע, נספח א2' לכתב-התביעה).

ביום 22.9.2008 הגיש התובע לבית-המשפט המחוזי מרכז תביעה בשם הנתבע (ת"א 10794-09-08, (להלן: "תביעת הנתבע" - כתב-התביעה בתביעת הנתבע צורף כנספח ג' לכתב-התביעה שבפניי).

לאחר הליכים ממושכים ומגוונים, אשר התקיימו במסגרת תביעת הנתבע ופורטו בהרחבה בכתב-התביעה שבפניי ובנספחיו (לרבות הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם של ששה עדים וארבעה מומחים, הופעה בחמישה דיוני קדם-משפט ודיוני תזכורת ובשלושה דיוני הוכחות והגשת סיכומים בכתב), ניתן לבסוף ביום 25.4.2012 פסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' מקובר) (נספח פ"ד לכתב-התביעה, להלן: "פסק-הדין").

בפסק-הדין התקבלה תביעת הנתבע במלואה. בית-המשפט המחוזי מרכז קבע כי זיכרון-הדברים שנחתם בין הנתבע לצד ג' בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף וכי הערת האזהרה שנרשמה על הקרקע לטובת צד ג' תימחק. כמו כן נקבע בפסק-הדין כי צד ג' ישלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בעקבות פסק-הדין פנה התובע לנתבע - בעל-פה ובכתב (ראו מכתבי התובע לנתבע מן הימים 29.4.2012, 30.4.2012 ו-7.5.2012, נספחים פ"ה-פ"ז לכתב-התביעה) - בדרישה לתשלום שכר-הטרחה הפסוק שנקבע כאמור בפסק-הדין (50,000 ₪) וכן לתשלום בונוס בסך של 150,000 ₪, ובסך-הכול 200,000 ₪. אשר לחישוב הבונוס, הרי שהקרקע נשוא תביעת הנתבע הייתה קרקע חקלאית בת 3 דונם, ששוויה אליבא דתובע הינו 500,000 ₪ לדונם, קרי 1,500,000 ₪ בסך-הכול. מכאן ש-10% משווייה של קרקע זו שקול לטענת התובע לסך של 150,000 ₪.

יצוין, כי למכתבו לנתבע מיום 29.4.2012 צירף התובע את צילום ההסכם.

בתגובה לפניותיו שלח הנתבע לתובע מכתב ביום 7.5.2012 (נספח פ"ח לכתב-התביעה), שבו כתב:

הריני לאשר קבלת מכתבך.