לוטן נ' שבלי ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה לפינוי מושכר עפ"י פרק טז(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.המושכר הוא בית מגורים ברחוב המורג 27 בקציר, הידוע כגוש 20462 חלקה 46 (להלן: "המושכר").

3.אין מחלוקת כי בין התובעת לנתבעים (באמצעות הנתבע 1) נחתם הסכם שכירות ביום 6.9.09, לתקופת שכירות שמיום 1.11.09 ועד 31.10.10 (נספח ב' לכתב התביעה).

אין גם מחלוקת כי הסכם זה הוארך ביום 18.10.10 לשנה נוספת, היינו עד ליום 31.10.11 (נספח ג' לכתב התביעה).

4.טוענת התובעת כי למעשה מיום 1.11.11 ועד היום, הנתבעים שוהים במושכר ללא חוזה שכירות וללא הסכמתה, ובנקודה זו חולקים עליה הנתבעים בציינם כי החוזה הוארך בהסכמה בעל-פה.

דיון והכרעה

5.שמעתי את הצדדים בישיבת יום 1.10.13, כשכל צד חזר על טענותיו.

שוכנעתי יותר מגרסת התובעת כי למעשה מאז תום הארכת החוזה בתאריך 31.10.11 ניסתה לנהל מו"מ עם הנתבעים להארכת חוזה השכירות, ומשלא צלח הדבר ביקשה מהם לפנות את המושכר אך הם לא נעתרו לכך, ונותרו במושכר ללא הסכמתה. בדלית ברירה השלימה עם עובדת הימצאותם במושכר, עד שהחליטה להגיש את התובענה ביום 13.6.13.

בחקירתה הנגדית שאלתי את התובעת מדוע לא הגישה את התביעה קודם לכן, וציינה כי התחשבה בעובדה שמדובר במשפחה עם ילדים, אלא שהנתבעים תעתעו בה כל השנים, ואף לא שילמו את דמי השכירות כסדרם, לא את תשלומי הארנונה למועצה האזורית, וגם תשלומי חשמל לא משולמים כסדרם (עמ' 1 לפרו' ש' 11-23).

6.הנתבע 1 העיד בפניי ואישר כי אכן לא שילמו דמי שכירות לתובעת מספר חודשים עקב קושי כלכלי (עמ' 2 לפרו' ש' 23-24), וכן את מיסי הארנונה הוא משלם רק פעם בחצי שנה (עמ' 2 לפרו' ש' 27).

7.עוד טענו הנתבעים בפניי בחקירתם הנגדית (עמ' 2-4 לפרו'), כי התובעת הערימה עליהם קשיים בכל הקשור להארכת החוזה, העלתה את דמי השכירות ואף הקשתה עליהם במציאת דירה חדשה, בכך שלאחר שכבר מצאו דירה והיתה טיוטת חוזה עם המשכיר החדש, היא גרמה למשכיר לחזור בו מהסכמתו להשכיר להם את המושכר החדש (עמ' 2 לפרו' ש' 14-20).

מיותר לציין כי טענות אלה נטענו בעלמא ללא כל אסמכתא.

8.עוד טענו הנתבעים כי השקיעו בדירה כ- 40,000 ₪, וזאת לאור הבטחות התובעת כי תמשיך להשכיר להם את הנכס (עמ' 5 לכתב ההגנה וכן ראה עמ' 3 לפרו' ש' 19-20).

דא עקא שלא צורפו כל אסמכתאות להשקעה במושכר בשיעור של 40,000 ₪.

9.בכל מקרה טענותיהם של הנתבעים בנדון, כמפורט בסעיף 6-8 לעיל, אין בהן כדי "לרפא" את עובדת הימצאותם במושכר ללא הסכמת התובעת, בוודאי שללא תשלומי דמי שכירות באופן מלא וסדיר, כמו גם תשלומי מיסים וחשמל על הנכס באופן סדיר, כמפורט גם בהסכמי השכירות שנחתמו בין הצדדים.

10.חסד עשתה עמם התובעת כשלא הגישה את התביעה הנדונה לפינויים מוקדם יותר.

11.לטעמי, הנתבעים כיום אוחזים במושכר שלא כדין, וגם עושים עושר ולא במשפט כשלא משלמים את דמי השכירות, ויתר התשלומים החלים על המושכר (והמוטלים עליהם מכח הסכמי השכירות החתומים) באופן סדיר ושוטף.

12.אין באמור לעיל בכדי למנוע מהנתבעים, ככל שסבורים שעומדת להם זכות שבדין, לתבוע השקעותיהם במושכר, ככל שהשקיעו, תוך הסתמכות על הבטחות התובעת כטענתם.

13.לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.