לוטטי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.5.11 (להלן: החלטת הוועדה). הוועדה קבעה, כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 0% בגין חבלה בכף רגל שמאל, שגרמה למערער לשבר באחת האצבעות.

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

א.הוועדה לא התייחסה למסמך רפואי מאת ד"ר קמחין מיום 5.1.11, שהונח בפניה, ממנו עולה כי המערער מוגבל בתנועות האצבע.

ב.הוועדה התרכזה בבדיקת האצבע בלבד, ולא התייחסה לפגיעה בכף הרגל עצמה, אף שהמערער נפגע בכל כף הרגל.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.הוועדה אינה מחויבת להתייחס לכל מסמך רפואי אלא לחוות דעת בלבד. האישור הרפואי שהציג המערער לקוני ואינו משקף את מצבו של המערער בעת בדיקתו על ידי הוועדה.

ב.הוועדה הסתמכה על צילום מיום 27.2.11, שלא היה בפני ד"ר קמחין, המעיד על איחוי מלא של השבר.

ג.גם לעניין כף הרגל אין כל ממצא במסמך של ד"ר קמחין המצדיק הענקת נכות. הוועדה מציינת כי המערער כלל לא נפגע בצד המדיאלי של כף הרגל.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)).

בנוסף יצוין כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130 (1985)).

6.הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו ונימקה את החלטותיה בצורה בהירה וברורה. הוועדה נימקה החלטתה בזו הלשון:

" הוועדה התרשמה מצילומי הרנטגן שהומצאו לה, שמדובר בשבר ללא תזוזה בקצה ... של גליל מקורב אצבע 4 משמאל. ובצילום עדכני כבר אין לראות השבר.

הנבדק מדגים הליכה על צד חיצוני של כף הרגל, בעוד שלא היתה כל פגיעה בצד המדיאלי של הכף, ולמרות שלא היתה פגיעה כזו. הנבדק מוסר שלא חזר לעבודתו עד היום למרות שהועדה בדעה שגם לאור דברי הנבדק, קימות סיבות נוספות לכך שאינן קשורות לתאונה.

השינוי המבני המתואר הינו אצבע פטיש דו"צ יותר משמאל ודווקא האצבע שנפגעה עם הידרפורמציה הינה מזערית, אם בכלל.

הועדה דוחה את הערר ומותירה מסקנות דרג I על כנן".

7.מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה לממצאי בדיקתה, בכל הנוגע לכף הרגל כולה ובפרט לאצבע שנפגעה, וכן לממצאי בדיקת ההדמייה, בדיקת הרנטגן. הוועדה נימקה החלטתה בפירוט, תוך התייחסות לממצאי הבדיקה הקליניים ולכך שמצילומי הרנטגן עולה, לדעת הוועדה, כי השבר התאחה.