לוטטי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

1.לפני תביעה כנגד החלטת ועדת הרשות מיום 31.3.11 (להלן – הוועדה), אשר דחתה את בקשת התובע להכיר בו כנכה נזקק לתקופה שמיום 17.12.10 ועד ליום 28.2.11.

2.להלן העובדות הדרושות לעניין:

א.התובע, יליד 1960, אשר עבד כנגר בתקופה הרלוונטית, נפגע ביום 16.9.10 בכף רגלו השמאלית, לאחר שדלת נפלה על רגלו במהלך עבודתו. פגיעה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי הנתבע (להלן – התאונה).

ב.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובע – בגין התאונה – נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה שמיום 17.12.10 ועד ליום 28.2.11, "בשל הצורך לזמן נוסף להתאוששות".

ג.בהחלטתה ציינה הוועדה הרפואית כי "אובחן שבר גליל מקורב בוהן רביעית... אין הגבלה בתנועת בהונות... אין נפיחות או אודם מקומי... מהלך ללא שימוש באמצעי עזר" וכי "במהלך הבדיקה מהלך בצליעה מופגנת שלא קימת לפני או אחרי הבדיקה".

ד.התובע הגיש תביעה להכיר בו כ"נכה נזקק" בתקופת הנכות הזמנית, לפי תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

ה.ביום 31.3.11 החליטה הוועדה לדחות את התביעה הנ"ל, מן הטעם ש"הממצאים הרפואיים בדו"ח הועדה מצביעים על מסוגלות לחזור לעבודה בתקופה הנידונה". על החלטה זו הוגשה התביעה שלפניי.

טענות הצדדים

3.התובע טוען כי שגתה הוועדה משדחתה את תביעתו, שכן לא יכול היה לעבוד במקצוע הנגרות בתקופת הנכות הזמנית. עם זאת אישר, במהלך הדיון שהתקיים ביום 18.12.12, כי חוסר מסוגלותו לעבוד בתקופה זו נבע מבעיות רפואיות נוספות מהן סבל ולא מהפגיעה בכף רגלו (עמ' 4 לפרוטוקול).

4.הנתבע טוען כי בעיותיו הרפואיות הנוספות של התובע אינן יכולות להילקח בחשבון במסגרת תביעתו להכרה כ"נכה נזקק" בעקבות התאונה.

הכרעה

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

6.תקנה 18א'(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"'נכה נזקק' – מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות".

7.לפי הפסיקה, הגדרת מבוטח כ"נכה נזקק" מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים – קביעת נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית; והחלטת ועדת הרשות לפיה אין למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות (דב"ע נד/0-293 דוד בר ששת – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 11 (1996)).

8.במקרה שלפני, אין מחלוקת כי התובע עמד בתנאי הראשון, ועם זאת אין מחלוקת ממשית לעניין אי התקיימות התנאי השני:

א. התובע טען כי לא יכול היה לעבוד כנגר בתקופה הנדונה, אך לא טען כי לא היה לו סיכוי סביר ל"עבודה כלשהי", כנדרש על פי תקנה 18א'(א) לתקנות;

ב.התובע אישר כאמור, כי העובדה שלא עבד בתקופת הנכות הזמנית לא נבעה מן התאונה, אלא ממכלול הבעיות הרפואיות מהן סבל.