לוטאטי ואח' נ' עירית טבריה ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 10.2.12 במעמד צד אחד כנגד המבקשת (להלן: "העירייה") מחמת אי התייצבותה לדיון.

המדובר בתביעה נזיקית שהוגשה על ידי המשיב לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לו כנטען, כתוצאה מרשלנותה של המבקשת, עת נפל במדרחוב הטיילת בטבריה במהלך חופשתו.

העירייה הגישה את כתב הגנתה בצירוף הודעה לצד שלישי ונקבע דיון ליום 18.11.11. יצוין כי מועד זה נדחה פעמיים לאור בקשות שונות שהוגשו על ידי המשיב.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.2.12 הופיע המשיב בעצמו, נציג מטעם הצד השלישי, המשיב הפורמלי, אולם המבקשת לא התייצבה. היות ושוכנעתי כי הזימון לישיבה נמסר למבקשת כדין, ולאחר שנתבקשתי לכך על ידי המשיב, ניתן פסק דין כנגד המבקשת, לפיו עליה לשלם למשיב את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. כמו כן הוריתי על מחיקת ההודעה לצד שלישי וחיוב המבקשת בהוצאותיו (להלן: "פסק הדין").

ביום 28.2.12 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין (להלן: "הבקשה הראשונה"), בה טענה כי אי התייצבותה לדיון האמור נבע בשל טעות אנוש, שכן מועד הדיון לא נרשם ביומנה, הגם שלטענתה קיימת לה הגנה טובה בטענות גופן.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי אי התייצבות המבקשת לדיון, אשר נקבע מבעוד מועד ונמסר לה כדין, מעיד על התרשלות מצידה, הגם שהמבקשת לא טרחה לתמוך את בקשתה בתצהיר. כמו כן טוען המשיב כי, המבקשת לא העלתה טיעוני הגנה ממשיים, מלבד ההודעה לצד ג', ומשכך אין לקבל את בקשתה לביטול פסק הדין.

ביום 25.6.12 ולאחר שהמבקשת הפקידה בקופת בית המשפט את הוצאות המשיב כפי שנפסקו ביום מתן פסק הדין, ניתנה על ידי החלטה המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים ליום 28.9.12.

אולם, אף במועד זה לא הופיעה המבקשת, ומשכך החלטתי באותה ישיבה למחוק את הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, ולהותיר את פסק הדין על כנו. כמו כן הוריתי למזכירות לשחרר מתוך הפיקדון את סכום ההוצאות שהופקד על ידי המבקשת לידי המשיב, וחייבתי את המבקשת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ישיבה זו בסך של 2,000 ₪.

ביום 6.1.12 הגישה המבקשת בקשה נוספת (להלן: "הבקשה השנייה") לביטול פסק הדין בטענה שלא קיבלה זימון לדיון, כפי שניתן לראות באישור המסירה לפיו הזימון "נמסר לבן משפחה". יוער כי המבקשת הפקידה בקופת בית המשפט סכום נוסף של 2,000 ₪ בהתאם להחלטתי מיום 28.9.12.

בתגובת לבקשה טען המשיב כי נימוקיה של המבקשת לאי התייצבותה לדיון, פעם שנייה, אינם מניחים את הדעת, ולפיכן אין להיעתר לבקשתה. המשיב חוזר וטוען כי גם בבקשה זו לא תמכה המבקשת את בקשתה בתצהיר, ואף לא פירטה בבקשה את סיכויי ההגנה שלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, וכן ביתר המסמכים שהוגשו בתיק, הגעתי למסקנה לפי יש להיעתר לבקשה.

קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות-הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, והשני, והעיקרי שביניהם, עוסק בסיכויי ההגנה או התביעה של מבקש הביטול.

המגמה הרווחת בפסיקה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חקיקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בביהמ"ש, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות.

דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות עלולה להוביל להשלכות משמעותיות על בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין, היות ופסק הדין ניתן מבלי שהתובענה התבררה לגופה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו.

בענייננו, לאחר שקילת השיקולים דלעיל, תוך בחינת הפסיקה הרווחת, שוכנעתי כי מן הראוי להעניק למבקשת אפשרות נוספת ואחרונה, להתגונן בתביעה שהוגשה נגדה.

אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה אי התייצבות המבקשת נבעה מחמת זלזול. המבקשת הגישה את כתב ההגנה בזמנו ואף שלחה הודעה לצד שלישי, לפיכך אין לראות בה כמי שמתעלמת מההליך שמתנהל נגדה.

אינני מקבלת אף את טענת המשיב לפיה לא ניתן להיעתר לבקשה היות והיא אינה נתמכה בתצהיר. אכן, במקרים בהם ניתן פסק דין בהעדר הגנה יש צורך כי במסגרת הבקשה לביטול פסק דין יפורטו טענות ההגנה וייתמכו בתצהיר, שכן במקרה זה לא עומדות טענות ההגנה בפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין שביטולו מתבקש. אולם, במקרה שבפנינו, הוגש כתב הגנה מטעם המבקשת, ומשכך מצויות בפניי טענות ההגנה של המבקשת.

יתר על כן, מעיון בכתב ההגנה של המבקשת עולה כי ברמה הלכאורית קיימים לה סיכויי הגנה כלשהם הראויים להיבחן במסגרת התביעה גופה.

לסיכום, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 10.2.12 כנגד המבקשת, עיריית טבריה.