לוזון נ' הררי ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים לתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת הסכם למכירת רכב מסוג יונדאי שנת 2009 (להלן:"הרכב").

ע"פ כתב התביעה, בין התובע לנתבע 1 נחתם הסכם לפיו רכש התובע מהנתבע 1, בעלי הרכב בתמורה לסך של 40,000 ש"ח.

לטענת התובע, נמסר לו ע"י הנתבע 1 כי הינו חייב כספים לנתבע 2 ועל כן, ע"פ הוראת הנתבע 1 שילם התובע את התמורה ב- 4 שיקים לפירעון מידי לידי הנתבע 2, וקיבל לידיו את רישיון הרכב ומפתחות הרכב ויפוי כוח להעברת הבעלות.

ע"פ כתב התביעה, מסר התובע במועד הקניה, את מפתחות הרכב לנתבע 2 שהינו בעל מוסך ע"מ שיבצע טיפול לרכב. לטענת התובע, למחרת ביום 7.3.12, הודיע הנתבע 2 כי הרכב הובטח לאדם נוסף בשם יוסי, ואינו יודע מה לעשות בענין. התובע הודיע לנתבע 2 כי הינו מוכן לביטול העסקה תמורת קבלת פיצוי בסך 10,000 ₪. הנתבע 2 החזיר לתובע את השיקים שמסר ונאות לשלם פיצוי של 1,000 ₪ בלבד, דבר לו סירב התובע.

הנתבע 1 טוען בכתב הגנתו, כי חתם על ההסכם בהיסח הדעת מבלי להבחין בתוכנו של ההסכם.

לטענת הנתבע 1 הוסכם כי תשלום תמורה בסך 40,000 ₪ במזומן, התובע ביקש להעביר לנתבע 2 באמצעות גיסו 4 שיקים דחויים בניגוד למוסכם, וע"פ הוראת הנתבע 1, סרב הנתבע 2 לקבל שיקים דחויים ועמד על קבלת התמורה המלאה במזומן.

כמו כן, השיק הרביעי לא היה תקין שכן תאריך הפירעון של השיק היה "מקושקש" ולא ניתן לקריאה. לנוכח סירוב התובע לשלם מלוא התמורה במזומן, הודיע הנתבע 1 על ביטול העסקה.

לטענת הנתבע 1 לאחר חתימת ההסכם ביקש התובע מהנתבע 2 לערוך טיפול לרכב , הנתבע 1 הסכים להשאיר את המפתחות של הרכב אצל הנתבע 2 לצורך זה וביקש להמתין עם ביצוע הטיפול עד לביצוע תשלום התמורה.

הנתבע 2 טוען בכתב הגנתו כי הינו חבר של הנתבע 1, כי ההסכם למכירת הרכב נערך בביתו ללא מעורבותו. לטענת הנתבע 2 ע"פ הוראת הנתבע 1 להימנע מקבלת שיקים דחויים שביקש התובע למסור, הבהיר לתובע כי עליו לשלם הסכום במזומן, ונמנע מלקבל את השיקים הדחויים.

הצדדים אינם חלוקים כי בין התובע לבין הנתבע 1, בעלי הרכב, נחתם הסכם למכירת הרכב שצורף כנספח לכתב התביעה.

התובע טוען בכתב התביעה כי שילם התמורה בגין הרכב ב- 4 שיקים לפרעון מידי שמסר ע"פ הוראת הנתבע1 לידי הנתבע 2. הנתבעים טוענים בכתבי הגנתם כי הוסכם כי התמורה תשולם במזומן בעוד שהתובע ביקש לשלם התמורה בניגוד להסכם ב-4 שיקים דחויים, דבר לו סירב הנתבע 1.

בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי השיקים שמסר לנתבע 2 ואשר הושבו לו חזרה, אינם מצויים בידו שכן נקרעו על ידו, ועל כן, לא יכול היה לצרפם לכתב התביעה.

הנתבעים טוענים כי הוסכם כי התמורה במלואה תשולם במזומן, אולם מעיון בהסכם המכירה עליו חתום התובע והנתבע 1, אין כל איזכור מפורש או משתמע כי התמורה תשולם במזומן או בדרך אחרת אלא נרשם בהסכם כי הנתבע 1 מאשר : "...קבלתי את כל הסכום של הרכב מהרצל לוזון."

בניגוד לטענת הנתבעים כי הנתבע 1 סירב לקבל את 4 השיקים שביקש התובע למסור מהטעם כי הינם שיקים דחויים, אזי שבעדותו של הנתבע 1 בבית המשפט, הודה הנתבע 1 כי התובע מסר 4 שיקים דחויים לשבועיים ימים בסך 40,000 ₪, ובאותו מעמד מסר הנתבע 1 לתובע את מפתחות הרכב, יפוי כוח חתום להעברת בעלות ברכב. הנתבע 1 העיד כי הנתבע 2 היה נוכח בעת חתימת ההסכם, קבלת השיקים ומסירת יפוי הכוח ומפתחות. (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 2 ש' 7).

במסגרת עדותו של התובע בבימ"ש, הציג התובע לבימ"ש את רשיון הרעב, ספר הרכב, ויפוי כוח להעברת בעלות ברכב שמסר לו הנתבע 1 בעת חתימת הסכם הרכישה וביצוע התשלום. (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול ש' 14-16).

גרסת התובע בדבר מסירת 4 השיקים במועד חתימת ההסכם מתיישבת עם לשון ההסכם לפיו מאשר הנתבע 1 כי קיבל את התמורה.

בנסיבות אלה נסתרה גרסת הנתבעים לפיה סרב הנתבע 1 לקבל את 4 השיקים שמסר התובע כתשלום התמורה בסלך 40,000 ₪ בגין רכישת הרכב.

הנתבע 1 טען בעדותו בבית המשפט, כי במועד קבלת השיקים לא הבחין שמדובר בשיקים דחויים. לא זו בלבד שטענה מהותית זו לא פורטה בכתב ההגנה, ועומדת בסתירה לגרסה המפורטת בכתב ההגנה לפיה הורה לנתבע 2 שלא לקבל את השיקים, הינה טענה בלתי סבירה בעליל, וזאת במיוחד כאשר הנתבע 1 מציין כי הנתבע 2, אשר סייע לו בביצוע העסקה היה נוכח בעת חתימת הסכם הרכישה וקבלת השיקים. טענת הנתבע 1 כיהבחין בכך שמדובר בשיקים דחויים רק כשהגיע להפקיד את השיק בבנק, אף היא אינה מתיישבת הגרסה המפורטת בכתב ההגנה ועם השכל הישר. (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 3).

כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בבית המשפט, הודה הנתבע 2 כי הרכב נמכר ע"י הנתבע 1 על מנת להחזיר לו חוב של כ- 15,000 ₪ שנותר הנתבע 1 חייב לו. (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 11-13).