לוזון נ' ברוך

נוכחים:

התובע וב"כ התובע עו"ד דואק

הנתבע וכן גב' אודליה ברוך

ב"כ הנתבע עו"ד הוכמן משה

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה בסדר דין מקוצר שענינה חוב כספי. בין הצדדים נכרת זכ"ד ביום 20.5.2010 (נספח א' לכתב התביעה). בתביעתו עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את התשלומים שלפי החוזה, לאחר שסיים לטענתו את ביצוע העבודה (הקמת ממ"ד); וזאת בניכוי סכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכבר שולמו לו. התובע טען כי התמורה החוזית שצריכה להשתלם לפי זכה"ד עומדת על 48,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

2.הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן. בתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן העלה שלוש טענות: התמורה החוזית עומדת על 45,000 ₪ בלבד כולל מע"מ (ולא 48,000 ₪+מע"מ); בנוסף טען כי פרע את מלוא התשלום שלפי החוזה; כך גם טען כי עבודת התובע נעשתה ברשלנות וכי נותרו ליקויי בניה.

3.במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו וכן בנו מר דני לוזון. מטעם הנתבע הצהיר הוא עצמו וכן אשתו גב' אודליה ברוך. המצהירים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכומו בעל פה עם תום שמיעת הראיות.

4.שתי שאלות עומדות על הפרק: האחת – גובהה של התמורה החוזית שהוסכמה בזכ"ד; השניה – טענת פרעתי שהעלה הנתבע. אציין כבר עתה כי שאלת ליקויי הבניה אינה עומדת לדיון בהליך זה ככזו. הנתבע לא ביקש לקזז את ערך התיקונים מתוך התמורה החוזית (ולהיפך: הנתבע טען כי מלוא התמורה שולמה על ידו, למרות הליקויים). שאלת הליקויים אם כן אינה עומדת לבירור עצמאי. להלן אדון בשתי שאלות הנ"ל כסדרן.

דיון

5.ההסכם – כאמור, ההסכם בין הצדדים גובש בכתב ביום 20.5.2010. הצדדים חלוקים בשאלת תוכנו, בכל הקשור לגובה התשלומים. התובע הצהיר כי סוכם בין הצדדים כי התמורה תעמוד על הסך של 48,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק (ס' 4ג' לתצהירו). הנתבע מצדו טען, כי אף שהתובע דרש תחילה לקבל סכום של 48,000 ₪ בצירוף מע"מ, הרי שבסופו של דבר הוסכם בין הצדדים כי הסכום יעמוד על סך 45,000 ₪ כולל המע"מ, "ובהתאם לכך גם תוקן זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים" (ס' 4 לתצהירו).

6.עיון בצילום של זכרון הדברים שצורף לכתב התביעה (וכן לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע) – מלמד כי ע"ג ההסכם בוצעו שינויים שונים. כך, ליד הסכום 48,000 ₪, שנרשם כ"סך כל עבודה", הוסף המספר: 45,000 ₪. סכום זה - 45,000 ₪, הוסף גם כסיכום של סכומים קודמים, המפרטים את התשלומים בהתאם להתקדמות הבניה. בנוסף, נמחק המשפט "כוללים מע"מ", וזאת במתיחת קו מתפתל. הנתבע הודה בחקירתו כי הוא זה שביצע את השינויים בכתב ידו על גב החוזה (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 22-31). יאמר מיד: הודאתו בכך שביצע שינויים בכתב ידו על גב זכרון הדברים מחזקת את אמינותו.

7.ביצוע שינויים על גב ההסכם מחייבת לברר מה היה התוכן שהוסכם בסופו של דבר בין הצדדים: האם תוכנו של ההסכם הוא כרשום לפני התיקונים, או שמא הצדדים הסכימו לתקן את ההסכם, והתיקונים משקפים את גמירות דעתם? כידוע, הנטל להוכיח את תוכן ההסכם מוטל על המוציא מחברו, קרי: על התובע. מקום בו בעל דין מבקש לאכוף הסכם (כמו גם להוכיח את תוכנו של כל מסמך משפטי אחר) – עליו להוכיח את אמיתות ההסכם. ההלכה בענין זה היא ידועה; ור' למשל: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סלאח, פס"ד נ(1) 499 בע' 507: "... המסתמכים על המסמך החתום לצורך הוכחת תביעתם, להוכיח את אמיתות החתימה"; מפי כב' השופט ת' אור; כן ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים, פס"ד מ"ז (3) 240 בע' 261 (הוכחת אמיתות חתימה, מקום בו הנתבע טוען לזיוף); וכן ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל, מיום 15.3.2011, בס' 6 לפסק דינה של כב' הש' ע' ארבל – בענין הוכחת אמיתותה של ערבות.

8.אכן, על התובע המבקש להוציא מהנתבע תשלומים לפי הזכ"ד הנ"ל – להוכיח את אמיתות הזכ"ד בכל הקשור לסכום התמורה.

9.עיינתי בתשתית הראייתית. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התמורה החוזית המוסכמת הועמדה על סך של 48,000 ₪+מע"מ. בענין זה אני מבכרת את עמדת הנתבע, אשר לפיה הוסכם על 45,000 ₪ בלבד, כולל המע"מ, וזאת מהטעמים כדלקמן:

א.התובע לא הציג הסכם מקורי. לדבריו, לא הותיר הסכם בידו, אלא מסרו לנתבע (ר' למשל ס' 13 לתצהירו). ואולם, הנטל מוטל על ספק השירות, לשמור בידו עותק של ההסכם שהוא מבקש לאכוף. זוהי גם הדרך המקובלת. יש לתמוה על כך שהתובע לא שמר בידו ולו צילום של ההסכם שכרת עם הצד שכנגד. הכשל בהצגת המסמך המקורי רובץ לפתחו של התובע.

ב.זאת ועוד: התובע היה ער לטענתו המרכזית של הנתבע בהליך דנא, והיא – כי פרע את התשלומים שלפי ההסכם. הנתבע ביקש לתמוך טענה זו במסמך, שלצרכי הנוחות יכונה: "דף התשלומים". צילום מדף התשלומים צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע. טענת הנתבע בענין דף התשלומים היתה גלויה ופרושה בפני התובע כבר בעת שהנתבע הגיש את בקשת הרשות להתגונן (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע שהוגש בבר"ל). על כן, ניתן היה לצפות, כי התובע יגיב ויתייחס באופן מפורש לדף התשלומים, במסגרת תצהיר העדות הראשית. ואולם, התובע התעלם מדף התשלומים כליל.

ג.הנתבע טען, כבר במסגרת תצהיר הבר"ל, כי דף התשלומים לא היה אלא הדף האחורי של זכרון הדברים שנכרת בין הצדדים (ר' ס' 6 לתצהירו מיום 12.10.2010). עדות זו לא נסתרה. זהו, אם כן, מסמך מרכזי, הן מבחינת מיקומו (הצד האחורי של ההסכם) והן מבחינת תוכנו (פרעון). התעלמות התובע ממסמך מרכזי זה פוגמת באמינות שניתן לייחס לגרסתו.

ד.עדותה של גב' ברוך תומכת בגרסת הנתבע. אציין כי עדותה הותירה רושם אמין. התרשמתי כי גב' ברוך מספרת מתום לבה, ועדותה היתה מפורטת ועקבית. גב' ברוך העידה כי הסכום המקורי בזכ"ד היה אמנם 48,000 ₪, ואולם "בעלי לא הסכים והגיעו להסכמה שהוא יהיה 45,000 ₪" (ר' עדותה בפ' ע' 30 ש' 32). יצוין, כי אין חולק שגב' ברוך היתה מעורבת בהתקשרות וכן בביצועם של התשלומים לפיה (ר' עדותה בפ' ע' 30 ש' 22-26). גב' ברוך העידה שנכחה בזמן תיקון הזכ"ד על ידי בן זוגה (ר' עדותה בפ' ע' 30 ש' 29-30 וכן בע' 30 ש' 33 עד ע' 31 ש' 1).