לודמיר נ' לחר ואח'

פסק דין

1.בפני שתי תביעות בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 11/0/09 בקרית חיים בין רכבו של מר סרגיי לודמיר לבין רכבו של מר סמיון לחר.

כל אחד מן הנהגים המעורבים הגיש תביעה כנגד האחר וחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו ושתי התביעות נדונו במאוחד.

תיק 2387-12-09

2.לטענת מר לודמיר, נסע בכביש, כאשר, לפתע, יצא רכבו של מר לחר, בנסיעה לאחור, מתוך חניה אשר היתה בימין הכביש. מר לחר נסע לאחור ופגע ברכבו של מר לודמיר בעודו גורם לו לנזק.

3.לטענת הנתבעים, מר לחר ושומרה חברה לביטול בע"מ, בכתב ההגנה, "רכב הנתבע 1 סיים את יציאתו לאחור מחנייה, עצר, שילב את הרכב להילוך קדמי וסובב את הגה הרכב שמאלה, כאשר רכב התובע הגיע בנסיעה ופגע ברכבו מאחור".

תיק 20722-12-09

4.לטענת התובע, מר לחר, בכתב התביעה "התאונה אירעה בזמן שהרכב יצא מחניה והחל בנסיעה ישרה ולאחר כ- 5 מטרים פגע בו הרכב הפוגע מאחור".

5.בכתב ההגנה, טענו מר לודמיר והכשרה ביטוח בע"מ, כי "רכב הנתבעים היה בנסיעה בדרך הישר, התובע שיצא מחניה בנסיעה לאחור, גרם לתאונה תוך פגיעה בחלק הימני קדמי של רכב הנתבעים".

עדויות הצדדים בדיון

6.מר לודמיר, חזר בעדותו בבית המשפט על טענותיו בכתב התביעה ובכתב ההגנה שהגיש. לדבריו, פנה אל הרחוב בו אירעה התאונה והחל בנסיעה, במהירות של כ- 30 קמ"ש, שכן לא היה לו די זמן להאיץ. הוא הופתע ממהירות יציאתו של מר לחר מן החניה. מר לודמיר טען "נהג הרכב השני יצא מהרכב והסביר שהוא לא ראה אותו (צריך להיות "אותי" – ר.ג.מ.) ולא הבין איך הוא צץ (צריך להיות "אני צצתי" – ר.ג.מ.). יכול להיות שהוא לא ראה אותי, כי היו מכוניות בחניה שהסתירו לו את שדה הראייה. הוא יכול לראות אם אני נוסע או לא הוא יכול היה רק לפני כניסתו לרכב. בזמן שהוא התיישב ברכב והניע זה היו השניות שהוא הסתכל ולא ראה ויצא". (פרוטוקול, עמ' 2 ש' 7-10).

לאחר התאונה, הזיז מר לחר את רכבו בחזרה אל תוך החניה ואילו מר לודמיר הותיר את רכבו במקומו, שכן הגלגל נפגע ולא ניתן היה להזיזו.

7.מר לודמיר הביא כעד, מטעמו, את חברו, מר איוונוב אולג, אשר הגיע למקום לאחר שנקרא על ידי מר לודמיר וצילם את זירת האירוע. לדבריו, שמע את מר לחר אומר למר לודמיר שלא הבחין בו ואינו יודע מהיכן צץ.

עיון בתמונות מצביע על סימן בלימה הנחזה להיות של רכבו של מר לודמיר. סימן הבלימה לא מתועד לכל אורכו. כמו כן, ניתן לראות את מיקום רכבו של מר לודמיר מיד לאחר התאונה וכן את החניה ממנה יצא מר לחר ואליה הסיע את רכבו לאחר התאונה.

8.מר לחר מסר כי הוא מסכים עם תיאור התאונה, זולת הטענה כי יצא במהירות מן החניה. לדבריו, הגם שבתחילה ניסה לטעון למקום ממנו הגיע מר לודמיר, הרי שבהמשך הודה כי אינו יודע מהיכן הגיע מר לודמיר שכן כלל לא ראה אותו. מר לחר טען כי נכנס לרכבו והחל בנסיעה איטית לאחור. מאחר שהיה רכב שהפריע לו, לא יכול היה להביט במראות ולכן הסתובב והביט דרך החלונות האחוריים של הרכב, מסוג רנו אקספרס. רכבו של מר לודמיר הגיע במהירות ואף הותיר סימני בלימה על הכביש. מר לחר עמד על כך שבעת התאונה, כבר היה מחוץ לחניה.

מר לחר טען כי לא רצה לתבוע בגין התאונה בשל נסיבות אישיות שהיו לו אותה תקופה. לדבריו, כלל אינו יודע מה נכתב בתביעה אשר הוגשה בשמו.

בחקירתו הנגדית, טען מר לחר כי לא נסע קדימה בעת התאונה, ומעולם לא טען כך. דבריו אלו סותרים את האמור בכתב התביעה אשר הוגש בשמו ואף את דבריו בהודעה לחברת הביטוח אשר נחזית להיות חתומה על ידיו. מר לחר עמד על כך שהתאונה אירעה כאשר הוא עומד בכביש, לאחר ששילב להילוך קדמי. בהמשך דבריו, כאשר עומת עם העובדה שרוחב הכביש אינו מספיק לנסיעה לאחור ויישור הרכב, טען "אני יצאתי, אולי אני עשיתי פעמיים רוורס, אני מצביע על כך שיש 6-7 מ'". (שם, עמ' 3, ש' 27). כמו כן, כך עלה מעדותו, ברכבו מותקנים וילונות בחלונות האחוריים, אך לטענתו, ניתן לראות בעדם, מאחר שמדובר ב"חומר דק".

הכרעה

9.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"חות השמאים, חשבוניות, הודעות לביטוח, תמונות מקום התאונה, תמונות נזק ושרטוט מקום התאונה שנעשה על ידי מר לחר.