לובצקי נ' מדינת ישראל

החלטה

צילום מכתב הערעור מוגש ומסומן נ/1.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

יובל גזית, שופט

פסק דין

התובע ביקש לחזור ארצה ולקבל תעודת תושב חוזר במסגרת מבצע של המשרד לקליטת עליה, "חוזרים הביתה".

על מנת לוודא כי אכן הוא זכאי למעמד של תושב חוזר, פנה התובע למשרד לקליטת עליה, וקיבל אישור שנכון לאותו מועד הוא עונה על התנאים.

לאחר מכן פנה התובע בשנית וקיבל שוב אישור שהוא אכן עונה על הקריטריונים ולפיכך זכאי למעמד של תושב חוזר עם שובו ארצה.

לאחר ששב התובע לארץ ובתאריך 16.7.09 התייצב בסניף המשרד לקליטת עליה בחולון, על מנת לקבל את התעודה דנן.

הגב' פורטנוב אשר קיבלה את התובע הודיעה לו כי לאחר בדיקה שעשתה, הוא אינו עונה על הקריטריונים ולפיכך לא יוכל לקבל את התעודה.

הגב' פורטנוב אף הציעה לתובע להגיש ערעור על החלטתה, אך מסיבות מובנות הוא בחר שלא לעשות כן באותו מעמד.

לאחר שהתובע סורב, התברר לו בדיעבד כי הגב' פורטנוב הגישה ערעור לוועדה הדנה בהענקת התעודה, וביום 20.7.09 אישרה הוועדה את זכאותו של התובע לקבלת התעודה.

יום לאחר מכן נשלח אליו מכתב באשר להחלטת וועדת הערעורים, וכיומיים לאחר מכן התייצב התובע במשרד הקליטה וקיבל את התעודה ולאחר מכן את כל הזכויות הכרוכות בקבלת התעודה.

לטענת הנתבעת, התובע אף זכה להפרשים מסויימים כתוצאה מקבלת התעודה במועד מאוחר יותר.

התובע שלא היה שבע רצון מההתנהלות של הנתבעת, הסתייע בשירותים של עו"ד ופנה לנתבעת על מנת לקבל הבהרות שונות, אך לא היה שבע רצון מהתשובות שקיבל או מההתנהלות ומי קבלת תשובות לטעמו.

לפיכך הוגשה התביעה במסגרתה תובע התובע סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעת פנייתו ללשכה, סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל פגיעה באוטונומיה של הפרט בעצם הגשת הערעור בשמו שלא על פי הרשאתו, והוצאות ושכ"ט בסך של 7,000 ₪.

על פי עדותה של גב' פורטנוב, היא יידעה את התובע כי באפשרותו להגיש ערעור, ומשהתובע סירב לעשות כן, היא אכן הגישה את הערעור בכוחות עצמה.

עותק מכתב הערעור הוגש לבית המשפט וסומן נ/1.

עיון בכתב הערעור מעלה כי הגוף הפונה אינו התובע אלא גוף אחר, קרי; הנתבעת עצמה.

כמו כן מנימוקי הערעור עולה כי המטרה היתה כפי שהעידה גב' פורטנוב, לאפשר לתובע לקבל את התעודה הנכספת.

יוצא אפוא שמאחר שהערעור לא הוגש בשמו, הרי שגם אם הערעור היה נדחה, הרי שהיתה עומדת לתובע אפשרות להגיש את הערעור בעצמו. לא זו אף זו, ברי כי המטרה בהגשת הערעור, היתה לדרוש את טובתו של התובע.