לובייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן – "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 22.10.2009 על ידי כב' השופט א' סלאמה (ס.נ.) בתיק פ"ל 3578-07-09.

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 19.7.2009 בסמוך לשעה 17:00 ברכב פרטי מסוג מאזדה ברחוב הפלמ"ח בקרית ים ונסע לכיוון הצומת של רחוב האצ"ל ושם עוכב לביקורת משטרתית.

המערער סירב לדרישת השוטר למסור דגימת שתן או בדיקת דם לשם בדיקת רמת ריכוז אלכוהול בגופו.

על יסוד העובדות הנ"ל הובא המערער לדין בגין נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן – "הפקודה"), ביחד עם סעיף 39א' לפקודה, סעיף 64ב' לפקודה וסעיף 64ד'(א) לפקודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה על סעיף 10(א) לפקודה ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה על פי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 2 לפקודה.

המערער הודה בעבירות הנ"ל במסגרת הסדר טיעון והורשע על פי הודאתו.

בהתאם להסדר הטיעון הוגש תסקיר קצין מבחן ביחס למערער ולאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים לעניין העונש דן את המערער לעונשים הבאים:

ארבעה חודשי מאסר בפועל, עונש שהיה אמור להתחיל לרצות ביום 3.1.2010, במסגרת עבודות שירות במרכז השיקומי מקצועי בחלוצי התעשייה 93 בחיפה. לבקשת המערער הורה בית משפט זה על עיכוב ביצוע העונש ועל כן טרם החל לרצות את עונשו הנ"ל.

מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ולמשך שלוש שנים, כמפורט בגזר הדין, קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים.

על גזר הדין הנ"ל מופנה הערעור שבפניי.

ב"כ המערער צמצם את הערעור בכך שהפנה אותו לעונש המאסר בפועל ועונש המאסר המותנה בלבד.

הסנגור סבור כי העונש שהוטל על המערער חמור מאוד ומחייב התערבות בית משפט זה, זאת בהתחשב בנסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות הלא קלות של המערער.

עוד ביקש הסנגור לתת ביטוי להמלצה החיובית של שירות המבחן כמפורט בתסקיר.

הסנגור המלומד סבור כי היה ראוי להטיל על המערער עונש מאסר מותנה מידתי. העונש של 12 חודשים מותנים הוא עונש קשה וחמור בנסיבות העניין.

על יסוד האמור לעיל, ביקש הסנגור לקבל את הערעור ולהתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, העונש שהוטל על המערער מאוזן, שקול ומדוד. המדובר בעבירות חמורות של נהיגה בשכרות וללא ביטוח וכי למזלו של המערער לא התרחשה תאונה.

נופח נוסף לחומרת המעשים מצאה ב"כ המשיבה בעובדה שהמערער משתמש בסמים מאז 1996 וכי למרות האמור בתסקיר, הרי בסופו של יום שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

ב"כ הצדדים הפנו לפסיקה של בתי המשפט לעניין רמת הענישה.

לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בתסקיר שירות המבחן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי.

העבירות בהן הורשע המערער חמורות וסיכנו את המשתמשים בדרך.