להב נ' סויסה

פסק דין

ביום 13.5.09 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכבו של התובע והאופנוע של הנתבע.

התובע העיד כי הוא נסע ברחוב אגריפס, פנה ימינה לרחוב שומרון, וכאשר פנה, התנגש בו האופנוע.

התובע העיד: "נכנסתי לרחוב שומרון ושם בכניסה יש צפרדע בפנים וראשית אני אותתי שאני מתכוון לפנות והייתי כבר רבע סיבוב בכניסה לסיבוב ופתאום אני שומע בום. הוא נסע כמו טיל. יש שם שני נתיבים. אני נסעתי בנתיב הימני על מנת לפנות ימינה. הוא הגיע מאחורי. זה נתיב דו סיטרי. יש נתיב אחד למעלה ואחד למטה" (עמוד 1 לפרוטוקול).

הנתבע העיד: "אני חמישה מטר אחרי התובע והוא נסע בנתיב השמאלי מאשר בימיני. הוא נסע בין שני הנתיבים ולא היה החלטי. אני באתי מהדווידקה והייתי בימין והוא כנראה לא ראה אותי במראות ולא כלום ולקח את ההגה ימינה לכיוון רחוב שומרון" (הנתבע, עמוד 1 לפרוטוקול).

לאחר הדיון ביקרתי במקום ונוכחתי לדעת כי במקום ישנם שני נתיבים, ולא אחד, כפי שהעיד התובע.

הדבר מתיישב עם העובדה שהאופנוע היה בצידו הימני של הרכב.

אני מקבלת את עדות הנתבע לפיה רכבו של התובע היה בין שני הנתיבים.

התובע העיד כי הוא אותת עובר לפניה. הנתבע העיד כי התובע לא אותת. לא ניתן לקבוע ממצא בשאלה זו על סמך העדויות הסותרות של הצדדים.

תקנה 42 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת כי:

"נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש."

תקנה 122 לתקנות התעבורה קובעת כי:

"הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין."

תקנה 47 (א) לתקנות התעבורה קובעת כי:

"נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי. "

הנתבע הפר את הוראות התקנות והתרשל בכך שעקף את הרכב מימין, כאשר הרכב היה עדיין בחלקו בנתיב הימני ולכן מוטלת עליו אחריות.

התובע הפר את הוראות התקנות והתרשל בכך שפנה ימינה כאשר הוא במרחק כזה מהשפה הימנית המאפשר מעבר של אופנוע ולכן גם הוא אחראי לגרימת התאונה.

שני הצדדים אחראים לקרות התאונה במידה שווה.

את חלקו של התובע (אשמו התורם) אני מעריכה, אפוא, ב- 50%.

התובע קיבל פיצוי על הנזק שנגרם לרכב מהמבטחת של הרכב.