להב נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 3.5.11 על ידי השופט ש.בנג'ו בתיק 5110-03-11.

המערער הובא לדין בבימ"ש לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (3), 64ב, 64ד (א) ו- 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 8.1.10 בשעה 02:25 נהג המערער ברכבו בכביש 70 לכיוון צומת העמקים, בהיותו שיכור הואיל וסרב להוראת שוטר לבצע בדיקת ריכוז אלכוהול בדמו.

המערער זומן כדין לדיון שנקבע ליום 3.5.10, אולם לא התייצב, על כן, הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

1500 ₪ קנס, 24 חודשי פסילה בפועל ו – 6 חודשי פסילה על תנאי ולשלוש שנים.

ביום 16.5.10 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. הבקשה הוגשה על ידי באת כוחו שבה טענה כי היא קיבלה על עצמה את יצוג המערער אך, " בשל טעות משרדית נרשם מועד הדיון ליום 13.5.2010 ורק במועד זה נתחוורה לח"מ טעותה והטעייתה את המבקש". – סעיף 4 לבקשה וסעיף 6 לתצהיר באת כוח המערער.

המערער הוסיף וטען כי המדובר בטעות טכנית ומחדל דיוני מטעם באת כוחו מבלי לתת לו את יומו בבימ"ש חרף הגנתו הטובה, אם כי לא פרט מה היא ההגנה הטובה דנן – ראו סעיף 7 לתצהיר עו"ד תמר פלד.

לדיון בערעור שקבעתי ליום 22 מאי 2011, התייצבה עו"ד פלד וביקשה דחיה מחמת מצבה הבריאותי והואיל והתיק יועבר לטיפולו של עו"ד סטולר. ב"כ המשיבה הסכים לבקשה , תוך שהוא מציין כי עמדת המשיבה היא לבקש דחיית הערעור שהוגש כשנה אחר מתן פסק הדין ומטעמים נוספים שיפורטו בהמשך.

הדיון נדחה ליום 18.6.11, ואל הישיבה התייצבה שוב עו"ד פלד וטענה שהמדובר בטעות משרדית של התביעה – המשיבה, בעקבותיה תויק התיק במועד שונה מהמועד שבו היה קבוע. יוער כי טענה זו הועלתה לראשונה בפני מבלי שהיה לה זכר או בסיס בבקשה לביטול פסק הדין או בהודעת הערעור.

בעקבות טענת באת כוח המערער לטעות משרדית של המשיבה, ביקש המערער לתקן את הודעת הערעור, בקשה לה הסכים ב"כ המשיבה והוסיף וביקש אורכה כדי שתהיה לו השהות לבדוק את הטענה עם נציגי המשיבה בבימ"ש השלום.

בהודעת הערעור המתוקנת נטען כי באת כוח המערער ביקשה לצלם את חומר החקירה ואז נמסר לה כי התיק לא נמצא, הואיל ונרשם, לטענתה, בטעות שהדיון קבוע ליום 13.5.10. עוד נטען כי באת כוח המערער עברה בתקופה האחרונה ובמשך כשנה וחצי טיפולים עקב מחלת הסרטן ומחמת מחלתה היא לא בדקה את התיק ולא עקבה אחר ההליכים.

בבקשה המתוקנת טענה באת כוח המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ולחילופין ביטול גזר הדין כדי לאפשר למערער להעלות את טענותיו ביחס לעונש.

בדיון שקיימתי ביום 17.8.11 טענה באת כוח המערער כי נציגת המשיבה מצויה בחופשה ועקב חלוף הזמן, היא אינה זוכרת את השתלשלות העניינים, יחד עם זאת היא תנסה לעשות כן, לאחר שתשוב מחופשתה, לכן ביקשו לקבוע את הדיון לאחר הפגרה ואכן קבעתי ישיבה ליום 21.9.11.

יוער כי המערער לא התייצב לאף ישיבה ובפתח הדיון של ישיבת 21.9.11 ביקשה באת כוח המשיבה שלא לקיים את הדיון עקב אי התייצבות המערער, אך לא מצאתי להיעתר לבקשתה הואיל וסברתי כי יש לשים קץ לדחיות הדיונים בערעור זה, דיונים שהתארכו מעבר למקובל.

ב"כ המשיבה שבה והדגישה כי הערעור הוגש באיחור ולאחר שחלפה יותר משנה מאז מתן פסק הדין בהעדר ביום 3.5.10 וההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ניתנה גם היא בחודש מאי 2010.

עוד נטען כי אין למערער כל הסבר מדוע לא התייצב לדיון וכי הטענה לטעות משרדית דינה להידחות על פי הפסיקה כאינה מקימה עילה מוצדקת להיעדרות. כמו כן, אין למערער כל טענה שיש בה כדי לבסס קיומו של חשש לעיוות דין. לישיבה האחרונה זומנה לדיון התובעת מטעם המשיבה הגב' עו"ד רונה פרסון, לפי בקשת ב"כ המערער ובהתאם לטענתה שההטעיה מקורה בטעות של לשכת התביעות.

ראוי לציין כאן כי באת כוח המערער שבה והעלתה אותן טענות שהעלתה בישיבות הקודמות, אך הפעם הוסיפה שהיא נפגשה בלשכת התביעות עם עו"ד הורניק מאיר ולכן לא היה מקום לזמן את עו"ד רונה פרסון לדיון.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה לביטול פסק הדין, בפסק הדין שניתן בהעדר, בפרוטוקל ההליכים של בימ"ש לתעבורה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

פסק הדין ניתן בהעדר ב – 3 לחודש מאי 2010, הבקשה לביטולו הוגשה ביום 16.5.10, וההחלטה בה, ניתנה ביום 17.5.10. מתברר עוד כי המערער הגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין שגם בה ניתנה החלטה ביום 24.5.10, מכאן ברור כי הערעור שהוגש ביום 3.5.11 לא הוגש במועד ואף הוגש ללא בקשה להארכת מועד. על כן גם מנימוק זה, דין הערעור להידחות.