לדנובסקי נ' מרצלוב

פסק דין (מתוקן)

לפנינו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת ריכטמן (להלן: הרשמת) מיום 8.12.13 לפיו נמחקה תביעתה של המשיבה ללא צו להוצאות (פ"ה 7898-10-12).

הרקע לבקשה

ביום 2.9.2012 הגישה המערערת תביעה נגד המשיבה להשבת שכר עבודה ששולם לאחרונה ביתר ולתשלום פיצוי בגין פגיעה במוניטין (ד"מ 2969-09-12). נציין כי התביעה הסתיימה בפשרה ביום 31.12.2013 (להלן: התביעה הראשונה).

ביום 10.10.2012 הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת למתן סעד הצהרתי המורה למערערת להמציא לידי המשיבה תלושי שכר והודעה לעובד וכן לחיוב המערערת בתשלום פיצוי לדוגמא. זו התביעה נשוא ערעור זה (להלן: התביעה).

ביום 29.5.2013 התקיים דיון מוקדם. בסיום הדיון ניתנה החלטה המורה למשיבה להגיש בתוך 7 ימים כתב תביעה שבו יתבעו כל הזכויות להן זכאית המשיבה בגין תקופת עבודתה אצל המערערת וסיומה וכן להגיש בקשה לאיחוד דיון בכל התביעות התלויות ועומדות.

המשיבה לא פעלה בהתאם להחלטת בית הדין ולא הגישה כתב תביעה נוסף. לפיכך הורה בית הדין ביום 26.6.2013 על קביעת דיון מוקדם נוסף בתיק.

ביום 8.12.2013 התקיים דיון מוקדם נוסף. בתחילת הדיון הודיעה המשיבה כי כשעה לפני הדיון הגישה לבית הדין כתב תביעה מכומת (להלן: כתב התביעה המכומת) וביקשה למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

המערערת עמדה על פסיקת הוצאות עקב התנהלות המשיבה. לטענת המערערת המשיבה הפרה את החלטת בית הדין מיום 29.5.2013 וגרמה לה להוצאות מיותרת בשל התייצבותה לחינם לדיון המוקדם הנוסף.

מנגד טענה המשיבה כי התביעה הוגשה בשל סירובה של המערערת להמציא את תלושי השכר של המשיבה לפני הגשת התביעה וכי קיבלה את התלושים רק עם כתב ההגנה. עוד נטען כי כתב התביעה המכומת לא הוגש במועד שנקבע בהחלטה מיום 29.5.2013 מכיוון שנדרש למשיבה זמן נוסף על מנת לאסוף את כל המסמכים הרלוונטיים לצורך הכנתו.

בסיום הדיון ניתן פסק דין, בזו הלשון:

"התביעה נמחקת.

לא מצאתי להשית על התובעת הוצאות משפט מנימוקי התגובה.

ערר על החלטתי זו בתוך 7 ימים".

פסק הדין הוא נשוא הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

המערערת טענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות מכיוון שעילת התביעה – מתן צו הצהרתי ופסיקת פיצויים לדוגמא – אינה בסמכות רשם. עוד נטען כי אין המדובר בפסק דין מוסכם נוכח המחלוקת שבין הצדדים בסוגיית ההוצאות.

עוד נטען כי נפל פגם יסודי בפסק הדין מכיוון שהוכח כי מדובר בתביעה מיותרת מכיוון שתלושי השכר נמסרו למשיבה ומכיוון שלמערערת נגרמו הוצאות ממשיות בגין ניהול הליכי סרק על ידי המשיבה ובגין אי קיום החלטת בית הדין.

המערערת הוסיפה כי מחיקת התביעה ללא חיוב בהוצאות מהווה חריגה ממשית ממתחם הסבירות.

המשיבה טענה כי החלטת בית הדין סבירה ומידתית בנסיבות המקרה. נטען כי התביעה הוגשה לאחר שפניותיה למערערת העלו חרס וכי רק לאחר הגשת התביעה צורפו המסמכים לכתב ההגנה. עוד נטען כי לצורך גיבוש כתב התביעה המכומת היה על המשיבה להגיש מסמכים נוספים מצדדים שלישיים, וזו הסיבה היחידה לאי הגשתו במועד שנקבע על ידי בית הדין.