לדיוב נ' ליס

החלטה

התנגדות לביצוע שקים בלשכת ההוצאה לפועל.

המשיב, מנהל מוסד להלוואות כספים הקרוי "קופת גמילות חסדים", הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל סדרת שקים בחתימת המבקשת. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר הנתמכת בתצהירה ובתצהירו של בעלה (להלן: "מר ליס")

המבקשת ובעלה לוו במשך שנים מספר כספים מן המשיב. ההלוואות ניתנו על בסיס אימון הדדי שרחשו הצדדים זה לזה והשבת הכספים נעשתה, על פי המוסכם, בערכי קרן בלבד, ללא תוספת ריבית. לטענת מר ליס, בעלה של המבקשת, הבקי יותר בהתנהלות מול המשיב, "בחלק מהמקרים בהם לווינו מהגמ"ח של המשיב היינו משאירים שקים לפירעון ההלוואה ובחלק מהמקרים, כמובן בסיכום מראש בינינו, השקים שנתתי היו לביטחון בלבד עד למועד הפירעון אשר היה נעשה במזומן. לעתים, הפירעון היה נעשה במזומן זמן רב לפני תאריך הפירעון שנרשם בשיק" [ סעיף 4 לתצהירו].

לטענת מר ליס, בשלהי שנת 2004 הפסיקה קבלת ההלוואות ובידי המשיב נותרו שקים אשר, לאור האמור, כבר נפרעו לפני מועד הפירעון הנקוב בהם. בקשת המבקשת ובעלה לקבל בחזרה את השקים נענו כי המשיב אינו בטוח כי הם נפרעו במלואם והוא נדרש לבדוק את העניין. לאחר מספר שנים בהם לא נבדק העניין על ידי המשיב והמבקשת לא קיבלה בחזרה את השקים, הסכימו הצדדים, לטענתם תוך רצון לסיים את העניין באופן חיובי והגם שידעו כי המבקשת ובעלה אינם חבים למשיב דבר, כי תינתן על ידי המבקשת ובעלה הוראת קבע לבנק להעביר 200 ₪ מדי חודש למשיב. לטענת מר ליס בתצהירו "הסיכום היה כי באם ימצא כי אנחנו עדיין חייבים סכום כסף כלשהו הרי שהכספים המועברים בהוראת קבע סך 200 ₪ לחודש ישמשו לפירעונו המלא ואם יימצא כי כבר לא קיים חוב יוחזרו כל הכספים לנו, בלי ריבית, כמובן." [ סעיף 9 לתצהירו].

מר ליס טען עוד כי השקים נשוא בקשת הביצוע נמסרו לביטחון ולא לפירעון וכי הלכה למעשה, ועל פי המצוטט לעיל, שקים אלה שולמו למשיב. עוד נאמר כי התנהגות המשיב, לאור האמור, בהגשת השקים לביצוע הינה חסרת תום לב. כן טוען מר ליס כי "נעשה שיהוי לא סביר בהפקדת השקים".

במועד הדיון נחקרו המבקשת ומר ליס. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. ב"כ המבקשת טוען כי בנסיבות המקרה קיים כישלון תמורה מלא נוכח פירעון השקים במזומן ולחילופין באמצעות הוראת הקבע משנת 2008. עוד נאמר כי מדובר בשקים משנת 2005 אשר לא הוצגו לפירעון תוך 6 חודשים כנדרש. עוד נאמר כי מדובר בשיקים שניתנו להבטחת החזר הלוואה שסולקה.

דיון והכרעה

לטעמי יש ליתן רשות להתגונן המוגבלת בהיקפה לחלק מטענות המבקשת. ראש וראשית לכל אציין כי לדידי דין טענת פרעתי שטענה המבקשת להידחות מפאת סתמיותה. הלכה היא, כי בבקשת רשות להתגונן אין המבקש יכול לצפות כי תינתן לו רשות להתגונן על סמך טענות סתמיות. עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. למרבה הצער, המבקש לא עמד בחובה זו בתצהירו. הטענה כי השקים נפרעו נטענה בעלמא ללא פירוט של מועדי תשלום, סכומים ששולמו באותם מועדים, עבור אילו שקים מן השקים שהוגשו לביצוע בוצעו התשלומים וכיוצא באלה פרטים. מעיבים על טענת הפירעון הסתמית שתי אלה: ראשית, המבקשת ציינה כי הגיעה להסדר עם המשיב לתשלום בהוראת קבע בסך 200 ₪. מר ליס כותב בתצהירו: הסיכום היה כי באם ימצא כי אנחנו עדיין חייבים סכום כסף כלשהו הרי שהכספים המועברים בהוראת קבע סך 200 ₪ לחודש ישמשו לפירעונו המלא ואם יימצא כי כבר לא קיים חוב יוחזרו כל הכספים לנו, בלי ריבית, כמובן". למותר לציין כי אילו סברה המבקשת כי אינה חייבת דבר למשיב, לא הייתה מסכימה לשלם לו משנת 2008 סך 200 ₪ בהוראת קבע מדי חודש בחודשו ובסך הכול מספר לא מבוטל של אלפי שקלים עד היום עבור חוב שלטענתה נפרע זה מכבר. שנית, מר ליס נשאל בעדותו בבית המשפט כיצד סולק החוב. לדבריו הוא "גלגל" את ההלוואה ממלווה אחד לאחר במקום מגוריו וזאת כנגד "צעטעלע" [=פתק]. פירוט זה של רשימת הגורמים מהם לווה מר ליס כספים לצורך סילוק ההלוואה שקיבל מן המשיב, מועדי קבלת ההלוואות וסכומיהן לא מצאו ביטוי ולו ברמז בתצהירו של מר ליס. בנפול טענת הפירעון, נופלת ממילא הטענה כי השקים נמסרו לביטחון וכי התנאי במסירתם התמלא כך שהמשיב לא היה זכאי להציגם לפירעון. טענה זו, כאמור, לא הוכחה כראוי בהליך זה.

עם זאת, משאין חולק כי הוראת הקבע שערך מר ליס לטובת המשיב כובדה ממועד עריכתה ועד היום הזה, אינני רואה כל סיבה שלא להפחית מסכום החוב את הסכום הכולל ששולם למשיב באמצעות הוראת קבע.

דין טענת כישלון התמורה המלא שנטענה להידחות גם כן ולו מן הטעם הפשוט שמר ליס הודה בעדותו בקבלת הלוואות כספיות מן המשיב.

נותרה הטענה לפיה השקים, שזמני פירעונם הנקובים הם בשנת 2005 ו-2004 הוצגו לאחר שנים רבות לפירעון ומכל מקום לאחר 6 חודשים, כנדרש. לדעתי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן בנקודה זו. שיק הוא שטר בר פירעון עם דרישה (סעיף 73 (א) לפקודת השטרות). סעיף 44 (ב) לפקודת השטרות קובע בנוגע למועד הצגתו של שטר בר פירעון עם דרישה כי "שטר שהוא בר-פירעון עם דרישה, יש להציגו, בכפוף להוראות הפקודה, תוך זמן סביר לאחר הוצאתו, כדי להחיב את המושך, ותוך זמן סביר לאחר הסבתו, כדי להחיב את המסב. כשבאים לקבוע מהו זמן סביר, יש לשים לב לטיבו של השטר, למנהג הסוחרים לגבי שטרות מעין זה ולעובדות של המקרה המיוחד; ולעולם שטר שהוא בר-פירעון עם דרישה יש להציגו לפירעון תוך ששה חדשים לאחר תאריכו, או תוך זמן קצר יותר שהתנוהו המושך או המסב, או תוך זמן ארוך יותר שהתנהו המושך ושלא יעלה על שנים-עשר חדשים". [ הדגשה הוספה] אי הצגת שטר לפירעון תוך 6 חודשים או תוך שנה לכל היותר, אם התנו כך הצדדים, גורמת לכך להפטר המושך מחבותו(סעיף 44(א) לפקודת השטרות).

סיכומו של דבר: ההתנגדות מתקבלת בכל הנוגע לטענה לפיה השקים הוצגו לפירעון באיחור וביחס לטענה לפיה יש לקזז מן החוב הנגבה באמצעות השקים נשוא הבקשה את דמי הוראת הקבע משנת 2008. אני דוחה את ההתנגדות ביחס לטענת כישלון התמורה המלא, טענת פרעתי והטענה כי התקיים התנאי במסירת השקים שבעטיו אין לשוב ולהציגם לפירעון. תצהיר המבקשים התומך בטענות לגביהן ניתנה רשות להתגונן ישמש כתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאים. הוצאות הליך זה יקבעו על פי התוצאות.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ב, 23 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: