לדו קיום בנגב נ' לתכנון ובניה ואח'

פסק דין

1. עניינה של העתירה הנדונה, בבקשת העותרים לבטל את החלטת המשיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, המאריכה את שלב ביצוע הכריה והחציבה בתוכנית מחצבת נדיר, באזור כחל (להלן: "מחצבת כחל") ב- 15 שנים ממועד קבלת ההחלטה, וכן לאסור על מדינת ישראל להתקשר בהסכם עם המשיבה 7 (להלן: "חברת שפיר"), או כל גוף אחר בטרם הוכנה ואושרה תכנית מפורטת.

העותרים 2-9 הינם תושבי הישוב מרעית, ישוב שהתוכניות לגביו אושרו בשנת 2002, ישוב הנמצא בסמוך למחצבת כחל נשוא הדיון. בחלוף השנים התרחב הישוב ונוספו לו מעת לעת שכונות חדשות על פי תכניות עדכניות, כאשר התוכנית האחרונה שאושרה להרחבת הישוב אפשרה הקמת בתים עד בסמוך למחצבת כחל. חששם של התושבים כי המחצבה תחדש פעילותה במקום הביא להגשת עתירה זו.

2. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, ככל שהעתירה מבקשת לתקוף את החלטת המשיבה 1 מיום 29.10.07. ולחילופין, מחמת היות העתירה מוקדמת, ככל שמבקשים למנוע התקשרות המנהל עם חברת שפיר, מאחר וטרם התבצעה כל התקשרות ביניהן.

3.הצדדים התייצבו בפני לדיון מקדמי, כאשר הדיון התמקד בטענות מקדמיות אלו, להן ראיתי לנכון להידרש בטרם אדרש לעתירה גופה.

אקדים ואומר, כי לאחר שחזרתי וקראתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, וכן שמעתי ארוכות את טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לדחות את העתירה על הסף, הן מחמת שיהוי, ככל שהעתירה מבקשת לתקוף את החלטת המשיבה 1, מיום 29.10.07, והן מחמת היות העתירה מוקדמת ככל שמבקשת היא לצאת כנגד התקשרות המדינה עם חברת שפיר, התקשרות שטרם באה לעולם.

4.הפן העובדתי שאינו שנוי במחלוקת -

מחצבת כחל הינה מחצבה להפקת חצץ הנמצאת בסמוך לעיר ערד. מאז שנת 1993 הופעלה המחצבה ע"י חברת נדיר מחצבים (1991) בע"מ (להלן: "חברת נדיר"). חברת נדיר קידמה תכנית מתאר מקומית להסדרת פעולת המחצבה מבחינה תכנונית, והתוכנית אושרה ופורסמה למתן תוקף ביום 19.10.99, לאחר מיצוי ההליכים הנדרשים לרבות הגשת סקר סביבתי, סקר גיאולוגי, שמיעת התנגדויות וכו'.

בשנת 2005 אושרה בקשת חברת נדיר להאריך את תקופת ההרשאה לכריה במחצבה ופטור ממכרז לחמש שנים נוספות. אולם, בשל קשיים אליהם נקלעה חברת נדיר מונה לה, בספטמבר 2005, כונס נכסים. כונס הנכסים ניהל מו"מ עם חברת שפיר למכירת זכויות החציבה במחצבה, ושפיר הודיעה למינהל כי השלימה את ניהול מו"מ ורכישת זכויותיה של נדיר במחצבה, אך התנתה את ביצוע העסקה בקבלת אישור המינהל להארכת תקופת ההרשאה לחציבה.

ביום 3.1.07 החליט המינהל להקצות את מחצבת כחל לחברת שפיר בפטור במכרז, לאור קיומן של נסיבות מיוחדות ונדירות, וההקצאה ניתנה עד תום שנת 2013, כשההארכה הותנתה, בין היתר, בהארכת תוקף התוכנית.

ביום 29.8.07 הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"י חברת אבן וסיד, בה תקפה את החלטת וועדת פטור. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת וועדת הפטור ניתנה כדין, ואולם, תקופת ההרשאה לחברת שפיר תוגבל עד לשנת 2013. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו ערעורים הדדים לבית המשפט העליון, וביום 13.9.10 קבע בית המשפט העליון כי תקופת ההרשאה לחברת שפיר תעמוד על חמש שנים ממועד מתן פסק הדין, דהיינו, עד ליום 13.9.15, בכפוף להארכת תכנית המתאר החלה על המקום.

ביום 29.10.07 דנה המשיבה 1 לבקשת שפיר להאריך את שלב ביצוע החציבה והכרייה ב- 15 שנה. לאחר שנשמעו עמדות נציגי המינהל והמפקח על המכרות, ניתנה החלטה לפיה קיבלה הוועדה את הבקשה והאריכה את תוקף התוכנית ב- 15 שנים ממועד קבלת ההחלטה.

בחודש פברואר 2011 הגישו העותרים עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהלים בבאר שבע (עת"מ 26216-02-11) במסגרתה ביקשו לאסור על המינהל להתקשר בהסכם עם חברת שפיר, בטרם הוארך תוקף התוכנית, ובטרם הוכנה תכנית מפורטת לפי תכנית תמ"א 14, לרבות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה ומסמכים סביבתיים נוספים. לעתירתם צירפו העותרים את מכתבו של הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, מיום 9.11.10, בו נרשם, בין היתר: "הוועדה המחוזית בישיבתה מיום 27.10.07 האריכה את השלביות בתוכנית ל- 15 שנים נוספות ( מ-2007)".

במסגרת תגובה מקדמית שהוגשה מטעם המדינה באותה עתירה נטען, בין היתר, כי המדובר בעתירה מוקדמת מאחר והסכם בין המינהל לבין חברת שפיר טרם התגבש. העותרים, בדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא אלון, קיבלו את המלצת בית המשפט ומחקו את העתירה.

בראשית יולי 2011 הגישו העותרים עתירה לבג"צ במסגרתה ביקשו למנוע את התקשרות המינהל עם חברת שפיר להפעלת המחצבה, וכן טענו כנגד ההחלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מיום 29.10.07, החלטה אותה הם מבקשים לתקוף בעתירה זו.

העתירה לבית המשפט העליון נמחקה מחוסר סמכות עניינית והוגשה במתכונת דומה לבית משפט זה, זו העתירה העומדת בפני.

8.נמצא אפוא, כי אין חולק שהעותרים מבקשים לתקוף החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שהתקבלה ביום 29.10.07, לפיה הוארך שלב ביצוע החציבה והכרייה ל- 15 שנה, דהיינו, עד לשנת 2022. עתירה זו נגועה בשיהוי ניכר.

תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלים (סדרי דין), תשס"א – 2000, קובעת כי המועד להגשת עתירה הוא:

"...בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה לפי המוקדם".

בהתאם להלכה הפסוקה (ראה עע"ם 8412/07 חברת מלון סוויטות אפ.אס.אר בירושלים בע"מ נ' שימי הורן) קיימים שלושה תנאים מצטברים לדחיה של עתירה בשל קיומו של שיהוי: