לגזיאל נ' שיפר ואח'

פסק דין

זו תביעה כספית לפיצוי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה בכביש בחוף ביום 15/04/10.

התובע עותר לנזק לרכב שלו, שכ"ט שמאי ריבית והצמדה והפסד זמן. בסך הכל עותר לתשלום של 19,436 ₪.

אין מחלוקת בין בעלי הדין לגבי עובדות האירוע.

התובע נסע ברכבו ישר בכביש החוף כאשר רכב הנתבע מס' 1 נסע אחריו. מונית שנסעה לפני הרכב שנסע לפני התובע, חתכה מנתיב שלה לנתיב התובע בצורה פתאומית ללא התרעה וללא איתות. התוצאה שהרכב לפני התובע והתובע נאלצו לבלום בלימת חירום. התובע הצליח לבלום , לא בפגע ברכב לפניו, אך הנתבע לא הצליח לבלום והתנגש ברכב מאחור.

עמדת הנתבעים היא שאין לייחס רשלנות לנתבע 1 מהסיבה שהיתה מעשה רשלנות של המונית שהוא הגורם היחיד להתרחשות התאונה. לפני התאונה הנתבע נסע לדבריו במהירות סבירה ושמר על מרחק אחרי רכב התובע. וכן נציג חברת הביטוח טוען נמרצות שאין להטיל אחריות על הנתבע מס' 1. אלא שיש כאן גורם חיצוני שהוא הגורם היחיד והבודד להתרחשות התאונה.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין אני החלטתי לקבל את בתביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.עובדה פשוטה היא שהתובע שמר מרחק סביר מהרכב לפניו וזאת אנו יודעים מכיון שהצליח לבלום מבלי לפגוע בו. עצם העובדה שהנתבע מס' 1 התנגש ברכב התובע, מעידה בניגוד לטענת הנתבע 1 , שלא שמר על מרחק נכון או סביר בנסיבות העניין.

2.החובה אשר מחייבת כל נהג לשמור על מרחק סביר מהרכב לפניו כוללת בתוכה עירנות לדברים בלתי צפויים. נכון שבלימת החרום של התובע היתה בלתי צפויה, אבל המרחק שהנתבע נסע אחריו לא לקח בחשבון את האפשרות הזאת. נכון הדבר לפי טענת נציג חברת הביטוח שהגורם החיצוני לתאונה הוא המונית שהתנהג ברשלנות מובהקת. אבל, התובע הצליח להתחמק מתוצאות פעולות המונית והנתבע מס' 1 לא הצליח. לכן אני לא מצאתי שהפעולה החיצונית של המונית משחררת את הנתבע 1 מאחריות

3. באשר לגובה הנזקים אין מקום להפסד זמן , טרחה ועוגמת נפש. יש להפחית את סכום השמאות לסכום מקובל של 500 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את התובע את הסכום של 16,362 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה והודעה היום י"ט אייר תשע"א, 23/05/2011 במעמד הנוכחים.

הרווי גרובס, שופט

הוקלד על ידי: מזל קורן