לבקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.5.2012.

העובדות:

2.המערער, יליד 1945, רו"ח במקצועו, לקה ביום 14.5.2001 באוטם בשריר הלב. האוטם הוכר כתאונת עבודה וועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה בעניינו ביום 25.6.2006 קבעה לו 19% נכות יציבה. על החלטתה הוגש ערר והוועדה הרפואית לעררים התכנסה בעניינו 5 פעמים ובסופו של דבר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 15% ללא ניכוי מצב קודם וללא הפעלת תקנה 15, ונכות זמנית בשיעור של 50% מיום 13.11.2001 עד ליום 31.1.2002.

3.על החלטה זו הגיש המערער ערעור ועניינו הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק דינו של ביה"ד האזורי מיום 15.12.2008, תבדוק את המערער, תתייחס לפרוטוקול הוועדה הרפואית (נכות כללית) מיום 24.11.2002 ותקבע מחדש את עמדתה תוך עריכת פרוטוקול מסודר.

המערער טען כי בית הדין הוא זה שצריך לקבוע את הנכות בעניינו, והגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לבית הדין הארצי.(עב"ל 221/10 פנחס לבקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 1.12.2010).

4.בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלק מטענות המערער וקבע בעניין זה כדלקמן:

"אנו מורים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל על פי הוראות פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 15.12.08, קרי תבדוק את המערער, תתייחס לפרוטוקול הוועדה הרפואית בעניין נכות כללית מיום 24.11.02 ותקבע מחדש את עמדתה תוך עריכת פרוטוקול מסודר. בנוסף לכך, על הוועדה לפעול לפי ההוראות הבאות:

א.תבהיר ותנמק את קביעתה לפיה המערער לקה ב"אוטם מזערי", וכיצד הקביעה מתיישבת עם הממצא בפרוטוקול מיום 16.1.08 לפיו "בעקבות האירוע עבר צנתור לב בו נמצאו היצרויות מעל 90% בעורק הימני והמקיף", ועם חוות דעתו של פרופ' קרן מיום 17.1.05 לפיה המערער לקה ב" אוטם חריף של שריר הלב ".

ב.  תתייחס ביתר פירוט לתלונותיו של המערער בדבר כאבים, התכווצויות שרירים ונימול בגפיים.

ג.תתייחס באופן מפורש ומנומק לחוות הדעת מטעם ד"ר סוכנובר וד"ר דרנל בעניין מצבו הנפשי של המערער.

ד. תבהיר ותנמק את החלטתה בדבר מצבו הנפשי של המערער. במסגרת זו תבהיר מהו הבסיס לקביעתה בפרוטוקול מיום 25.2.08 לפיה " בעיותיו ותלונותיו של הנבדק בעיקר קשורות עם הפרעות באישיותו של הנבדק מהן הוא סובל שנים רבות טרם התאונה הנדונה". כן תבהיר מדוע אין להקנות למערער אחוזי נכות בגין התאונה לאור קביעתה כי "מדובר בתקופת הסתגלות לאחר אירוע לבבי אצל גבר בעל הפרעות אישיות".

ה.תנמק כיצד קביעתה בדבר אי הפעלת תקנה 15 מתיישבת עם קביעתה של הוועדה לעררים מיום 5.2.07, המסתמכת על חוות דעת ועדת הרשות, ולפיה יש ירידה בהכנסותיו של המערער בשיעור של 86% עקב התאונה."

5.ביום 2.4.2012 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, שמעה את המערער ובדקה אותו. הוועדה ביקשה עקב מורכבות העניין, לדון בתיק ללא נוכחות המערער.

ביום 7.5.2012 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, ללא נוכחות המערער, סיכמה את מסקנותיה וקבעה כי למערער יש הפרעה נפשית הקשורה לאירוע המתבטאת במתח ורגישות מוגברת, עם זאת הועדה ציינה כי המערער לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי, חזר לעבוד כמבקר חברה ולפיכך קבעה לו הוועדה נכות נפשית בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2).

מבחינה קרדיאלית הוועדה התייחסה למונח "אוטם חריף של שריר הלב" וקבעה כי המונח "חריף" מתייחס לעיתוי הופעת האוטם שהיה חריף ביום הופעתו והמונח הרפואי "חריף" אינו מבטא חומרה אלא רק בעיתו.

לעניין התלונות על כאבים בשרירים ונימול בגפיים – הוועדה קבעה כי הם אינם קשורים לאוטם או למחלת לב ואין בעניין זה נתונים או ממצאים אובייקטיביים. לפיכך נותרה קביעת הוועדה לפי סעיף 9(1)(ג) 1 עד 2 (מותאם) בשיעור 15%.

לדעת הוועדה אין מקום ליישם תקנה 15, מאחר והמערער עובד כמבקר חברה.

טענות הצדדים:

6.לטענת המערער, הוועדה הרפואית התעלמה ממסמכי רופאי בית החולים המציינים התייחסות לכאבים שנובעים מהאירוע הלבבי. בנוסף התעלמה הוועדה מתלונותיו של המערער בדבר שחיקה, עייפות וקושי לעמוד בלחצים. עוד טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעת דר' בקר, דר' שכטר ופרופסור פרימק אשר מציינים את הכאבים מהם סובל המערער.