לבקוביץ נ' אלון ואח'

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר לקבלת דמי תיווך.

מר אברהם לבקוביץ (להלן: "התובע") מתווך במקצועו, טען כי מר יגאל אלון (להלן: "הנתבע 1") חייב לו עמלה בסך של 24,360 ₪ בגין עסקת מכר של דירה ברחוב השושנים 40 בנשר (להלן: "הדירה"), וכי מתווך אחר, מר רפאל כהן (להלן: "הנתבע 2") הוא שגרם לנתבע 1 להפר את הסכם ההתקשרות עמו.

רקע ועובדות:

ביום 17.5.09 חתם הנתבע 1 על טופס הזמנת שירותי תיווך מספר 23834. על פי ההסכם בין הצדדים, התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 2% + מע"מ, מיד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הנתבע למוכר, בהתאם לשווי מכירה, בתקציב שבין 1,000,000 ₪ ל – 1,100,000 ₪. הנתבע 1 אף התחייב בסעיף 4 להסכם הזמנת שירותי התיווך, לנהל משא ומתן בנוגע לדירה אך ורק באמצעות התובע.

התובע ומשרדו הציגו את הדירה לנתבע לגרסתו 3 פעמים. לגרסת הנתבע 1- פעם אחת. בפגישה האחרונה ניהל הנתבע 1 משא ומתן עם המוכר כאשר בזמן זה, מחיר הדירה הסופי, לטענת התובע, עמד על סך של 1,150,000 ש"ח. גירסה זו לעניין המחיר מופיעה גם בתצהירו של הנתבע 1.התובע טען כי באותה פגישה גם הובא קבלן לצורך הערכת שיפוצים נדרשים בבניין.גם גירסה זו אושרה על ידי הנתבע 1 בדיון שהתקיים ביום 11.7.11

כעבור מספר ימים, הודיע הנתבע כי אין הוא מעוניין בנכס על פי תצהיר הנתבע משום שאשתו לא חפצה בה ואף אמרה כי זה מחוץ לתקציב. . לימים התברר לתובע כי הנתבע חזר לדירה באמצעות מתווך אחר, הנתבע 2, ולבסוף רכש את הדירה במחיר 1,080,000 ₪ ושילם לנתבע 2 דמי תיווך בסך 10,822 ₪, בלבד.

הנתבע אישר כי כעבור מספר ימים מיום שהודיע לתובע כי אינו חפץ בנכס נכנס לתמונה הנתבע 2 אשר באמצעותו כן רכש את הבית בהפחתת 70000 ₪ בגלל בעיות משפטיות.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, הנתבע 1 פעל שלא בתום לב ולא בדרך מקובלת כאשר התקשר עם מתווך אחר, תוך הפרת הסכם שירותי התיווך ותוך ניסיון למנוע מהתובע את שכרו בניגוד לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") ולחוק עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע 2 ידע כי התובע מעורב כמתווך בהצעת הדירה לנתבע 1. הוא סובב בכחש את המוכר ואמר לו כי הוא – התובע בתמונה, מה שלא היה נכון. שני הנתבעים "הרוויחו" 12,500 ₪ על חשבונו של התובע.

התובע טען כי אין כל עוררין כי הוא זכאי למלוא שכר טרחתו בשל היותו הגורם היעיל בעסקה.

הנתבע 2 גרם להכשלת ולהפרת הסכם התיווך בין התובע לנתבע 1, תוך שהוא מציע לנתבע 1 לשלם בגין שירותיו סכום נמוך ביותר.

מנגד טען הנתבע 1 כי הודיע לתובע כי קשר את העסקה באמצעות מתווך אחר אשר היה הגורם היעיל בעסקה. התובע הציע לנתבע 1 את הנכס בתמורה לסך של 1,300,000 ₪ ואילו הנתבע רכש את הדירה באמצעות מתווך אחר בסך של 1,080,000 ₪. הנתבע אישר כי כבר בפגישה הראשונה ירד המחיר באופן פלאי, מ- 1,300,000 ל- 1,150,000 ₪, מה שעורר את חשדו. יתר על כן, שכנה אמרה לו לא להתקרב לדירה זאת. למרות זאת, למחרת, כאשר פגש את נתבע 2 שאף הוא אמר לו כי יתרחק מן הדירה, אך בד בבד הבטיח לו מחיר של 1,070,000 ₪ והנתבע 1 הסכים וקנה את הדירה.

לטענת הנתבע 1, התובע הסתיר ממנו את העובדה כי לא ניתן לדירה טופס 4 וכי קיימות חריגות בנייה וכי הדירה הנה בסכנת הריסה, וכי במחיר שהתובע "השיג" לו, העסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל. הנתבע 1 חש כי רימו אותו.

הנתבע 2 טען כי ידע במשך זמן רב, כי הדירה הוצגה למכירה וכי הוא עצמו הביא שני קונים פוטנציאליים והראה להם את הדירה. הנתבע 2 היה מודע לעובדה כי לדירה אין טופס 4 ולכן הוא שאל את הנתבע 1 האם הוא יודע כי קיימות בעיות מורכבות בדירה והנתבע 1 ענה לו כי לא ידע זאת.

הנתבע 2 טען כי שאל את הנתבע 1 האם הוא מעוניין לרכוש את הדירה, והנתבע 1 הודיע לו כי אינו מוכן לרכוש את הדירה במחיר של 1,300,000 ₪ כפי שהציע לו התובע ואף הודיע על כך למוכר ולתובע, אך סוכם כי במידה והנתבע 2 יצליח להשיג את הדירה במחיר אשר לא יעלה על 1,000,000 ₪ הוא יהיה מוכן לרכוש אותה.

משכך, הנתבע 2 פנה למוכר, ניהל עמו מספר פגישות ושיחות טלפון, ובסופו של דבר הצליח לשכנע את בעל הדירה לרדת באופן משמעותי ממחיר 1,300,000 ₪ למחיר 1,070,000 ₪, והצליח לשכנע את הנתבע 1 לרכוש את הדירה במחיר זה.

דיון והכרעה

הצדדים הסמיכו את בית המשפט, בדיון מיום 19.5.13, ליתן פסק דין על דרך הפשרה מכוח סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

על פי ההלכה הפסוקה, "סעיף 79 א' אינו מונע את בית הדין מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע העניין נדירות". (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח', תקדין עליון, כרך 1, 96, 487)כפי שצוטט בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה פד"י נג(1) עמ337 בעמ346, וכן בהמשך :