לבנשוס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט נ' מהנא), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של גרימת נזק לרכוש או אדם, חוסר זהירות, סטייה מנתיב וחבלה של ממש. בית המשפט קמא הטיל על המערער תשלום קנס בסך 1,200 ₪, פסל את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שלושה חודשים וכן הטיל עליו שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

נגד המערער הוגש כתב אישום לפיו, כאשר נהג אופנוע ברחוב איש שלום בירושלים, סטה מנתיב נסיעתו, איבד שליטה ונפל על המדרכה. יצוין, כי המערער עצמו נחבל כתוצאה מהתאונה.

ב"כ המערער ריכז את ערעורו בשתי טענות.

טענתו הראשונה הייתה, כי ביקש לעיין ב"מפתח התיק" וכי בקשתו נדחתה.

טענתו השנייה של ב"כ המערער הייתה, כי למערער נגרם נזק ראייתי מאחר, שלטענתו, חפץ מפלסטיק שהיה על הכביש הוא שגרם לתאונה, וכי השוטר שהגיע לזירת התאונה לא תיעד את זירת האירוע ובכך פגע בהגנתו של המערער.

אשר לטענה הראשונה, בית המשפט קמא עיין במפתח התיק וקבע, כי אין מדובר בחלק מחומר החקירה (ראה החלטה בעמ' 5 לפרוטוקול בית המשפט קמא).

באשר לטענה השנייה, כפי שקבע בית המשפט קמא, לא הובאה בפני בית המשפט קמא עדות אובייקטיבית לכך שמכשול מפלסטיק היה על פני הכביש "מלבד השערה בלבד שהעלה הנאשם".

בחקירתו במשטרה מסר המערער, כי איש מד"א שהגיע למקום "אמר לי... שיש פלסטיק בכביש". בית המשפט קמא דחה את הדיון כדי לאפשר למערער להזמין עדי הגנה שיתמכו בגרסתו, ואולם המערער לא זימן את איש מד"א לעדות, ועובדה זו מחלישה את טענתו, החלשה בלאו הכי.

בתשובה לשאלתי, בדיון בפני, "הסביר" ב"כ המערער, כי איש מד"א לא הוזמן מאחר שהמערער "לא בטוח שזה איש מד"א".

העובדה שרכבו של המערער נגרר ממקום התאונה בנוכחות שוטר, אינה מצביעה על רשלנות בחקירה, במיוחד על רקע העובדה שהמערער מסר את הודעתו הראשונה במשטרה ביום 11.9.11, דהיינו אחד עשר יום לאחר התאונה.

סיכומו של דבר, בצדק קבע בית המשפט קמא, כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי גורם אחר שלא בשליטתו גרם לסטייה האמורה.

למניעת ספק, אציין, כי העונש שהוטל במקרה דנן הולם את נסיבות האירוע.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

המזכירות תשלח העתק לצדדים.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: