לבית המשפט שיקול דעת בקביעת תקופת אשפוז מרבית של חולה נפש

העובדות הצריכות לעניין

1. המאשימה הגישה נגד הנאשם כתב אישום ובו ייחסה לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין") ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.11.2015, סמוך לחצות, הגיע הנאשם לבית אחיו בנתניה, החל מגדף אותו וצועק ללא סיבה, כשבידו סכין, בהמשך התהלך בבית תוך שהוא צועק "יירו בי, ידקרו אותי", האח הזמין משטרה והנאשם דחפו, יצא מן הבית והשליך מידיו את הסכין. הנאשם עוכב לתחנת המשטרה בנתניה, ובמהלך חקירתו שם גידף חוקרת משטרה וירק בפניה.

2. ביום 26.11.2015 הונחה לפניי, במסגרת דיון בהליך המעצר, חוות דעת פסיכיאטרית ממנה עולה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין ולא היה כשיר בעת ביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. עוד נאמר בחוות הדעת כי מן הראוי להוציא נגד הנאשם צו אשפוז.

3. בהתאם להסכמת הצדדים, הוריתי באותו מועד על הפסקת ההליכים נגד הנאשם ואף הוצאתי בעניינו צו אשפוז. הצדדים נחלקו אך בשאלת הפרשנות הראויה לסעיף 15(ד1) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן – "החוק"), ועל כן הוריתי להם לסכם עמדותיהם בעניין זה בכתב.

4. השאלה העומדת לדיון היא שאלת סמכותו של בית המשפט לקבוע תקופת אשפוז או טיפול מרבית שאינה עולה כדי תקופת האשפוז או הטיפול המרבית הקבועה בסעיף 15(ד1)(2).

המאשימה סבורה כי לבית המשפט המוציא נגד נאשם צו אשפוז או טיפול לפי החוק אין סמכות אלא להורות בצו את התקופה המרבית הקבועה בחוק, שהיא לרוב תקופת המאסר המרבית הקבועה בצד העבירה בה הואשם הנאשם; ההגנה סבורה כי יש לבית המשפט סמכות לקבוע תקופת אשפוז או טיפול הנופלת מתקופת המאסר המרבית.

דיון

5. השאלה האמורה עומדת כיום במרכזה של מחלוקת פוסקים בערכאות הדיון. בעפ"ג (חי') 9804-09-15 פצרינה נ' מדינת ישראל (3.12.2.2015) נסקרו חלק מפסקי הדין וההחלטות הקיימות משני צידי המתרס כדלקמן:

"קיימים פסקי דין והחלטות המצדדים בעמדת המשיבה (כלומר שיש לקבוע את תקופת האשפוז המרבי בהתאם לעונש המקסימלי הפוטנציאלי), כגון  -

• ת"פ (מחוזי תל-אביב) 13546-08-15 מדינת ישראל נ' טרם (24.9.2015), ות"פ (מחוזי תל-אביב) 44541-08-15 מדינת ישראל נ' פלוני (30.9.2015), כב' השופט קרא;