לביטוח בעמ520042540 נ' זנו

החלטה

לפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לתיקון כתב ההגנה, באופן שתתווסף לכתב ההגנה המקורי טענת מרמה.

בקשה זו הועלתה בע"פ במהלך הדיון שהיה קבוע בתיק דנן לשמיעת ראיות.

ברקע לבקשה זו עומדת תביעה שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מבוטח התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 10.05.2008 במעורבות רכב הנתבע.

בנימוקי הבקשה, נטען כי לאחר שנתקבלו לידי ב"כ הנתבע תמונות נזק צבעוניות של רכב מבוטח התובעת, נתגלו פערים משמעותיים בין הנזק ברכב המבוטח, כפי שצולם עוד ביום התאונה ע"י בוחן התנועה המשטרתי שהגיע לזירת האירוע, לבין הנזקים הנטענים כפי שתועדו בתמונות השמאי מטעם התובעת ואשר בדק את רכב המבוטח 6 ימים לאחר התאונה, באופן המבסס חשד להשחתת הרכב ע"י המבוטח במטרה להגדיל נזקים בכדי לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין.

התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה.

לטענתה, כל המסמכים שצורפו לכתב התביעה, ובכלל זה חוות דעת שמאי התובעת ותמונות הנזק שצולמו על ידו, היו בידי הנתבע כבר מתחילתו של ההליך ועוד בטרם הגיש כתב הגנה לתיק ביהמ"ש. הנתבע אינו מטעים מדוע מוגשת הבקשה בשלב מתקדם של ההליך בפתחה של ישיבת הוכחות שנקבעה בתיק לפני חודשים רבים.

עוד טוענת המשיבה, כי הנתבע לא הכחיש את הנזק בכתב ההגנה, לא את חוות דעת השמאי מטעם התובעת ואף לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

בנוסף נטען, כי התקיימו שני הליכים מקבילים הן בבית המשפט לתעבורה והן בבית משפט לתביעות קטנות, כאשר בהליך הראשון הורשע הנתבע בפלילים בגין אירוע התאונה נשוא התובענה, ואילו במסגרת ההליך השני אשר דן בתביעות הדדיות שהגישו המבוטח והנתבע האחד כנגד משנהו ביחס לתאונה הנדונה, נתקבלה תביעת המבוטח לנזקים עקיפים תוך שנקבע כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

אחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

ראשית, יצוין כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כמתחייב על פי דין. זאת, במיוחד שקיימת בין הצדדים מחלוקת אודות המועד בו נמסרו תמונות הנזק הצבעוניות של רכב מבוטח התובעת לידי ב"כ הנתבע והמועד בו נתגלה הפער, כטענת הנתבע, בין היקף הנזק שתועד ע"י השמאי מטעם התובעת, לעומת הנזק שצולם ע"י בוחן התנועה כבר ביום התאונה הנדונה.

שנית, יש לדחות את הבקשה גם מחמת השיהוי הניכר בהגשתה, מקום בו הבקשה הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר הגשת כתב ההגנה המקורי, ללא שניתן טעם המבאר את העילה להגשת הבקשה בשלב כה מאוחר של ניהול התיק, כאשר הבקשה לזימון עדים ובה צוינה, לראשונה, גרסת הנתבע אודות השחתת הרכב ע"י מבוטח התובעת בכוונת מכוון, הוגשה 3 חודשים לפני דיון ההוכחות. גם אם תתקבל טענת הנתבע, כי הצורך בתיקון נתגלה לו בשלב מאוחר של ניהול התיק כאשר קיבל את תמונות הנזק הצבעוניות שצילם שמאי התובעת, הנתבע לא נימוק מדוע לא ביקש את התיקון בשלב קודם של ההליך ומדוע המתין 3 חודשים עד למועד דיון ההוכחות בכדי לבקש את התיקון. הסבר כזה, שצריך להיתמך כאמור בתצהיר, נדרש בכל בקשה לתיקון כתב טענות, והעדרו מצדיק את דחיית הבקשה לתיקון רק מטעם זה בלבד.

שלישית, מדובר בכתב הגנה חדש לגמרי אשר טומן בחובו גרסה עובדתית חדשה שלא בא זכרה בכתב ההגנה המקורי, ולכן התיקון רק יסרבל ויכביד על ההליך ואף עלול לקפח את זכויותיה הדיוניות והמהותיות של התובעת.

בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, על בית המשפט להתחשב גם באינטרס הציבורי "שמשפטים ידונו ביעילות ושאין להקצות שלא לצורך זמן שיפוטי מיותר לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה" (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מהד' שנייה, 2008, עמ' 138).

חרף האמור, יובהר כי הנתבע רשאי לחלוק על הנזקים הנטענים ברכב מבוטח התובעת, טיבם, והיקפם, ואין לחסום את הדרך בפניו לנסות ולסתור נזקים אלה. העובדה שהנתבע לא הכחיש את הנזק בכתב הגנתו אינה משנה, כיוון שעל פי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אין צורך בהכחשה לעניין שיעור דמי הנזק ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת, זולת אם הודו בו במפורש.

באשר לסוגיית האחריות, המבוטח הגיש תביעה במסגרת ת"ק 2318-09 בבית המשפט לתביעות קטנות בראשן לציון, ובגדרה עתר לחיוב הנתבע בתשלום הנזקים העקיפים שנגרמו לו עקב התאונה הנדונה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובה טען, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של מבוטח התובעת. שמיעת הראיות בתיק הנ"ל החלה, אולם בשל היעדרות הנתבע מן הדיון השני שנקבע בתיק, ניתן נגדו פסק דין המקבל את תביעת המבוטח תוך הסתמכות על עדויות הנהגים ובוחן התנועה שהונחו בפני בית המשפט שם. בקשה לביטול פסק הדין שהגיש הנתבע נדחתה. משכך, הפך פסק הדין האמור לסופי ומוחלט. קבלת התביעה שם משמעה, שהאחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע ומהווה השתק פלוגתא בהליך דנן. לאור זאת, נותרה סוגיית הנזק לבדה עומדת על הפרק במסגרת ההליך דנן.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק החלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.