לביוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

הצדדים הסכימו ביניהם ולכן לא ארחיב.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בכך שעקב אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש גרם לתאונת דרכים בה נחבלו בני אדם וכלי רכב נפגעו.

על פי הסדר הטיעון עתרה התביעה כי בית משפט יטיל על המערער עונש פסילה פחות מפסילת המינימום כלומר 50 ימים וכן פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המערער ביקש לכבד את ההסדר, הצביע על נסיבות אישיות וביקש קנס מתון.

בית משפט קמא נעתר להסדר וכיבד אותו. ברכיב הקנס הטיל 3,000 ₪ ועל כך הערעור.

אומר, ראשית לכל שאינני סבור שהקנס שהוטל הינו קנס מידתי. הבעתי כבר דעתי בתיקים אחרים שהקנסות המוטלים על ידי בתי המשפט לתעבורה בתל אביב לעיתים נמוכים, לעיתים נמוכים מידי וברמת העקרון יש להכבידם.

עם זאת, התיק זה בית משפט קמא קבע כדקלמן בחלק המילולי של גזר הדין:

"בית המשפט קובע את סדר הדיונים וכמות הדיונים. בין היתר בהסתמך על מספר העדים המופיעים בכל תיק, ומשכך משב"כ הנאשם לא הביא בעוד מועד לידיעת בית המשפט את העובדה כי גובש הסדר בתיק הושחת זמן שיפוטי יקר לריק, עובדה זו תלקח בחשבון בעניין רכיב הקנס".

אינני מסכים לדרך בה נהג בית משפט קמא. ראשית אם בית משפט מבקש לפסוק הוצאות נגד צד שיעשה זאת במפורש על פי סמכותו להטיל הוצאות, אם לפי סעיף 79 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואז צריך הוא לנקוב בסכום שקבע להוצאות ואם לפי תקנה 21 לתקנות סד"פ , תשל"ד-1974 ואז הוא חייב לפי סעיף 21(ב) לתת לבעל הדין שמשלם את ההוצאות הזדמנות להשמיע דברו.

במקרה זה בית משפט קמא לא ציין את המקור המשפטי להטלת ההוצאות והדברים אינם ברורים. גם מבחינה עניינית תמיד הסדר טיעון שותפים לו הן התביעה והן ההגנה. קיימת חובה כאשר יש הסדר והוא מושג לפני יום הדיון הן על ההגנה אבל הן על התביעה במידה שווה להודיע לבית המשפט על כך או לדאוג שלא יופיעו עדים לשווא. אם כך הדברים אז מדוע רק ההגנה צריכה לשאת בהוצאות כפי שקרה במקרה זה של הופעתם של העדים לשווא.

הנני איפוא נעתר להסכמת הצדדים ומפחית את הקנס לסכום של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם ביום 20.7.12.

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תשע"ב, 05/07/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חניתה עזריה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: