לביא צוקרמן נ' אור

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת – התובעת, על החלטתו של כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 15.8.11, בת.א. 40906-02-11, לפיה נתקבלה בקשת המשיבה לביטול העיקול הזמני, בה נקבע כי:

"1. ביום 20/1/10 נתן בית המשפט המחוזי תל-אביב צו כינוס וצו עיכוב הליכים כנגד הנתבעת (בתיק פש"ר 2965/08). לפיכך, צו העיקול שהוטל בתיק ביום 22.2.11 בניגוד לצו עיכוב ההליכים (שלא הובא בפניי) – בטל מעיקרו.

2. בשלב זה, אין צו להוצאות".

בהתאם להחלטתי מיום 27.9.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

בהחלטתי מיום 27.9.11, נעתרתי לבקשת המערערת והוריתי על עיכוב ביצוע החלטת הרשם. בהחלטה נוספת שניתנה על ידי ביום 25.10.11, דחיתי את בקשת המשיבה לבטל החלטתי הנ"ל בדבר עיכוב הביצוע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי לקבוע כי דינו של הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

אקדים ואציין כי במסגרת עיקרי הטיעון שהגישו הצדדים, הועלו בפניי סוגיות החורגות מגדרו של ערעור זה והנוגעות בין היתר לגורלם של הכספים נשוא העיקול המוחזקים בידי המערערת, ואשר ההוראות בעניינן צריכות להינתן על ידי בית המשפט של הפש"ר או מי שמונה מטעמו (הכנ"ר).

כמו כן לא מצאתי לנכון לפרט במסגרת החלטתי את כלל הטענות העובדתיות אשר הועלו על ידי המערערת במסגרת ערעורה בכל הנוגע להתנהלותה של המשיבה בזמן אמת, לרבות אי גילוי דבר הליכי פשיטת הרגל בהם הינה מצויה, מאחר ואלה אינם דרושים לי לשם הכרעתי.

אין חולק כי ביום 20.1.10, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בת"א, בתיק פש"ר 2965/08, בעניינה של המשיבה, צו כינוס וכן צו עיכוב הליכים כאמור בסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980.

כמו כן אין חולק כי ביום 19.7.11, ניתנה החלטת כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, לפיה עוכבו ההליכים בתביעה העיקרית אשר הגישה המערערת כנגד המשיבה, לאור צו הכינוס והכרזת המשיבה כפש"ר.

סבורני כי יש ממש בטענת המערערת לפיה עם גילוי דבר קיומו של צו העיכוב אשר ניתן בתיק הפש"ר, גורלם של ההליכים במסגרת תביעה זו שהגישה המערערת כנגד המשיבה להיות לכל היותר, מעוכבים, על פי דין. כפי טענת המערערת, גם אני כשלעצמי סבור כי החלטת הרשם לפיה צו העיקול אשר ניתן על ידו בטל מעיקרו הינה שגויה. צו העיקול ניתן על ידי הרשם על פי סמכותו הקבועה בדין (ומבלי שהוצגה בפניו מניעות להטלת העיקול בעת הטלתו). כאמור משניתן צו הכינוס ההליכים הינם מעוכבים ומושהים ולא מבוטלים או בטלים מעיקרם.

כפי שעולה מכתבי הטענות שהגישה, פנתה המערערת לבית המשפט של הפש"ר בבקשה כי יאפשר לה להמשיך בהליכים במסגרת תביעת שכר הטרחה שהגישה כנגד המשיבה, מהנימוקים אשר פורטו על ידה שם, אשר רובם פורטו אף בפניי במסגרת ערעור זה.

לפיכך סבורני כי במצב הדברים שנוצר יש להורות על עיכוב ביצוע החלטת הרשם נשוא הערעור שבפניי, וזאת עד למתן החלטתו של בית המשפט של הפש"ר בבקשת המערערת לחידוש ההליכים. ככל שייעתר בית המשפט של הפש"ר לבקשת המערערת הרי שצו העיקול ימשיך לעמוד על כנו. מאידך באם תדחה בקשתה, יהא על המערערת לפנות לבית המשפט של הכינוס ו/או לכנ"ר אשר מונה מטעמו בבקשה למתן הוראות בקשר עם כספי העיקול המוחזקים אצלה.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה כי החלטת הרשם תעוכב עד להחלטתו של בית המשפט של הפש"ר בתיק פש"ר 2965-08, בבקשת המערערת לביטול הליכי פשיטת הרגל או לחילופין להמשך הליכים בתביעה שהגישה כנגד המשיבה בת.א. 40906-02-11, או עד לכל החלטה אחרת אשר תינתן על ידי בית המשפט של הפש"ר או מי מטעמו.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות הערעור.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: