לביא נ' קוגלמן

פסק דין

התובע הגיש תביעה לפיצוי בשיעור של 20% מתשלום שכר דירה ששילם לנתבע לגבי תקופה בה נמנע ממנו וממשפחתו השימוש בחצר ובחניה, עקב עבודות חפירה שהתבצעו במגרש סמוך לביתו.

התובע טוען, כי חתם עם הנתבע על הסכם שכירות, כאשר במגרש הצמוד החלו עבודות חפירה ונפער בור עמוק באופן שמנע ממנו וממשפחתו שימוש בחצר האחורית ובחניה.

הנתבע טוען, שכבר ביום למחרת הקים הקבלן גדר מפרידה בין הבור לבין השביל המחבר בין המגרשים ומערכת ההשקייה תוקנה מיד.

עוד טוען הנתבע, כי השימוש בחצר לא נמנע וכי הקבלן פיצה את התובע במערכת מתקנים מיוחדת לגינה.

מטעם הנתבע העיד הקבלן וטען, שתיקן את הגדר יום למחרת וכן פיצה את התובע במתקנים שהעניק לו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות של המקום שהציגו הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל, אלא שהסכום שתבע התובע הינו מוגזם ומופרז.

הנתבע טען שהנזק נגרם בעניין חוסר יכולת ושימוש בחצר בתקופה של 3 חודשים בלבד וטען שהחניה לא נפגעה.

התמונות מלמדות על אי נוחות וחוסר יכולת שימוש חלקית ולא מלאה, באופן שמצדיק פיצוי גלובאלי שיקבע על דרך האומדן.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 3,500 ₪ בצרוף 400 ₪ הוצאות משפט והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן והודע היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

איילה גזית, שופטת

הוקלד על ידי: טובה לוי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: