לביא נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ('החוק').

לגרסת העורר, בריחת משפחתו מאורפלה (בנאוליד) לכפרים הייתה מפחד הגרמנים; בעיקר פחדו של האב מלקיחת האח הגדול, ממוס, לעבודות כפייה, והאימה הכללית שהתעוררה עם כניסת הגרמנים לאורפלה, לרבות כניסתם המאיימת של חיילים גרמנים לטברנה של האב.

גרסה זו נתמכת על ידי עדות פריפריאלית מסייעת של בת זוגו של העורר, גב' רחל לביא, ובתו, גב' אושרית לביא, אשר עשו עלינו רושם מהימן.

התמיכה העיקרית בגרסת העורר נמצאה בתצהירו ובעדותו לפנינו של עד אובייקטיבי, מר יוסף בוקרא, אשר רשימותיו אודות גירוש יהודי סירת בפרט ואודות יהודי לוב בכלל מקובלות כאמינות.

מר בוקרא הצהיר והעיד על אירועים מאיימים שבני המשפחה נחשפו להם עובר לבריחה של רבים מיהודי אורפלה; כגון אירוע שבו הגן שייח' מקומי על אחד מיהודי העיירה על ידי חיסול חוליה גרמנית וקבירתה עם הג'יפ שלה, לעיניי הילדים שהיו שם, לרבות העד והעורר; וכן הוצאת הגברים בשבת מבית הכנסת ועריכת בדיקה משפילה בעירום, תוך הודעה על לקיחתם למחרת לעבודות כפייה. מר בוקרא העיד כי רוב יהודי המקום ברחו בעקבות ההודעה האמורה, ונראה שגם משפחת העורר הייתה ביניהם, משום שהוא לא ברח, ומאז לא ראה שם את משפחת העורר, וראה שהטברנה של האב סגורה [פרוטוקול מיום 14.4.10].

לאור המקובץ, אנו מקבלים את גרסת העורר כי משפחתו ברחה מאורפלה לכפרים מפחד הגרמנים.

הערר מתקבל. התגמול ישולם לעורר ממועד הגשת תביעתו הראשונית.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"א, 20 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

על החתום: השופט שלמה פרידלנדר, פרופ' יוסף זהבי ועו"ד אראלה עפרון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: