לביא נ' משטרת זבולון ואח'

פסק דין

1.הנתבעת 3 הייתה חברתו של התובע. לטענת התובע במספר מקרים הגיעה אליו הנתבעת 3 ופגעה בגופו וברכושו, אך המשטרה נמנעה מלטפל באופן ראוי בתלונות שהגיש ולא נחלצה לעזרתו כשהיא נקראה לכך. באופן ספציפי מזכיר התובע אירוע מיום 25.7.13 בו הוא התקשר למשטרה והתלונן כי הנתבעת 3 הגיעה בשעת לילה מאוחרת לקרבת ביתו וזרקה אבנים על רכבו ובקש כי ניידת משטרה תגיע למקום. לטענת התובע ניידת ובה הנתבע 2, שהינו שוטר במשטרת זבולון, הגיע למקום בשיהוי ואף ניסה להתעלם מהמתרחש והמשיך בנסיעה עד אשר צעק לעברו ובקש שיעצור, ורק אז זכה לטיפול המשטרתי. יתרה מכך, התובע אף טוען כי אחיו ראה את הניידת חולפת מן המקום 10 דקות לפני כן, לא עצרה ולא טיפלה באירוע.

2.עובר לדיון הגישה עורכת דין אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה, מכח הסמכה שניתנה לה ע"י היועץ המשפטי לממשלה, הודעה לפי סעיף 7(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בה הודיעה כי הנתבע 2 חסין מפני תביעה בנזיקין בגין האירוע מושא התובענה וביקשה לדחות את התביעה נגדו. בפתח הדיון בקשתי את עמדת התובע, לאחר שזו לא נתנה בהתאם להחלטה קודמת. התובע הודיע כי הוא מבקש שבית המשפט יחליט בעניין כפי שהוא רואה לנכון.

סעיף 7א'(א) לפקודת הנזיקין קובע כי "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה האמור". סעיף 7ב'(א) לפקודה קובע כי "הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת". במקרה שבפנינו צורפה המדינה כנתבעת מלכתחילה, על כן, חל סעיף 7ב (ב) לפקודה הקובע כי "בקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תדחה התובענה נגד עובד המדינה – תדחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך ידי מילוי תפקידו".

התובע לא התנגד להודעת החיסיון ולבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבע 2. מבלי להידרש לשאלת אופן בחינת הודעת החיסיון והמשקפים מהן צריך להביט עליה, דומה כי בנסיבות מקרה זה ולנוכח העובדות הברורות, שיפורטו בהמשך, לפיהן הנתבע 2 פעל תוך כדי מילוי תפקידו ולא דבק בפעולותיו רבב, יש מקום לדחות את התביעה נגדו, הן על סמך הודעת החיסיון והן לגוף העניין.

3.לגוף העניין, המדינה ביקשה לדחות את התביעה נגדה וציינה כי המשטרה פעלה באופן ראוי והגיבה במהירות לקריאתו של התובע: המשטרה גבתה הודעות ואספה ראיות, העבירה את התיק לרשות התובעת ובימים אלה מוגש נגד הנתבעת 3 כתב אישום.

4.אין בידי לקבל את התביעה ודינה להידחות. המסמכים מתוך תיק החקירה שצורפו ע"י המדינה מציירים תמונה עובדתית שונה לגמרי ממה שנטען ע"י התובע. גם עדותו של אחיו, אין בה לתמוך בטענותיו.

5.לכתב ההגנה צורף דו"ח פעולה לגבי האירוע מיום 25.7.13, ובו צוין, כי תאריך ושעת פתיחת האירוע היו ב- 25.7.13 04:52:12, כי נתבע 2 קיבל את האירוע בשעה 05:06:17, והגיע למקום בשעה 05:06:36. מנתונים אלה עולה, כי מאז קבלת הקריאה במשטרה ועד הגעת הניידת למקום, חלפו 15 דקות בלבד. הא - ואידך זיל גמור. גם אם אניח כי "תאריך ושעת פתיחת האירוע" שצוינו בדו"ח החקירה, אינם מלמדים על המועד בו התקשר התובע למשטרה, התמונה העובדתית הכוללת מצביעה על כך כי המשטרה פעלה בזריזות ולא נפל פגם בפעולותיה. זאת אף בהתעלם מכך שהנטל על התובע להוכיח מתי התקשר למשטרה, והוא לא הביא נתון מוכח ואובייקטיבי בעניין זה.

כאן המקום לציין כי אין לקבל את טענת התובע כי הניידת ובה הנתבע 2 חלפה מהמקום מבלי שתושיט סיוע. ראשית, לא הוכח כטענת התובע כי השוטרים הבחינו בזירת האירוע, התעלמו ממנה והמשיכו לנסוע. שנית, טענה זו אינו מתיישבת עם השכל הישר וההיגיון ועם טיפול המשטרה באירוע סמוך לאחר מכן. שלישית, אחיו של התובע שהעיד בפני ציין כי הוא לא יודע אם השוטרים הבחינו באירוע כאשר חלפו.

6.עוד עולה מהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה כי בניגוד לטענת התובע כי הוא לא נחקר כלל, נגבתה ממנו הודעה על ידי הנתבע 2, שבה תיאור פרטי המקרה ותלונתו נגד הנתבעת 3 – הכל בחלוף כחצי שעה מהקריאה למשטרה.

7.עוד ועל מנת להשלים את התמונה, בדוח הפעולה צוינו דברים אלה: "הגעתי למקום, פגשתי במודיע צור שהיה שתוי ונדף מפיו ריח של אלכוהול, הוא הצביע על רכב מספר... מסוג וולוו ששייך אליו ולדבריו שרית מהראטו זרקה אבנים מכיוונה ... המודיע דיבר לא לעניין כל הזמן שיתלונן ויתבע את המשטרה ... לציין שגם שרית היתה שתויה ודיברה לא לעניין, היא הודתה שזרקה אבנים לכיוון הרכב של צור. כמו כן נטען בתלונת צור ששרית תקפה איימה עליו. לאחר שנגבתה ממנו עדות עיכבתי את שרית בתחנה להמשך טיפול. אין סימני אלימות על המתלונן...".

8.הנה אם כן, המשטרה הגיעה למקום כעבור רבע שעה, גבתה הודעה מהתובע כעבור פחות מחצי שעה ועיכבה את נתבעת 3 שגם נלקחה לתחנת המשטרה. במהלך הדיון הוברר, כי החקירה הושלמה ובימים אלה מוגש כתב אישום נגד נתבעת 3. עובדות אלה מלמדות כי אין לתובע להלין על פעולת המשטרה באירוע מיום 25.7.13 ויש לדחות את טענותיו מכל וכל.

אמנם התובע מציין בתביעתו מספר אירועים מלבד האירוע מיום 25.7.2013, אך מלבד ציון הטענות באופן כללי, לא הביא התובע ראיות כלשהן להוכחת טענותיו בעניין התנהלות המשטרה ביתר האירועים, ככל שהיו.

9.אשר לתביעה נגד נתבעת 3, הנתבעת 3 זומנה כדין, לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. יחד עם זאת, אין בידי לחייב את הנתבעת 3 במלוא סכום התביעה (20,000 ₪). לגבי הנזקים שנגרמו לרכב, צירף התובע הצעת מחיר, לפיה עלות תיקון הפח והשמשה שניזוקו כתוצאה מהאבנים שרגמה הנתבעת 3, מסתכמת בסך של 3,670 ₪, כולל מע"מ וללא מע"מ סך של 3,110 ₪. בנוסף לסכום זה, יש לחייב את הנתבעת 3 בסכום נוסף שמוערך על ידי בסך של 3,000 ₪, בגין התנהגותה ובגין השריטה שגרמה לפניו של התובע.

10.לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 ולקבל את התביעה נגד נתבעת 3 ולחייבה לשלם לתובע תוך 30 ימים סך של 6,110 ₪ וכן הוצאות בסך של 500 ₪ ובסה"כ 6610 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 2 הוצאות בסך 250 ₪ תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה ויריבת על התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: