לביא נ' אחמד

החלטה

בעניין: בקשה למתן צו להשיב לשאלון

בפניי בקשה להורות למשיב להשיב לשאלון שנשלח לו על ידי המבקש. המשיב סרב להשיב לשאלון בטענה כי השאלות אינן ראויות להישאל במסגרת שאלון, ודינן להתברר במסגרת שמיעת הראיות בתיק.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

חיובם של בעלי הדין להשיב לשאלונים נועד למטרה משולשת: האחת – קבלת מידע מבעל הדין היריב, שיסייע למבקש בהוכחת טענותיו; השניה – השגת הודיה מהיריב; השלישית – חסכון בטרחה ובהוצאות הכרוכות בהבאתם של עדים (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט-2009).

אמת המידה לענין שאלונים נקבעה בתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). תקנה זו קובעת לגבי השאלות המותרות בשאלון את מבחן הרלבנטיות. להוראותיה מצטרפת הוראת תקנה 120(ב) לתקנות, לפיה צו למתן תשובות לשאלון ינתן מקום בו סבור בית המשפט, כי יש בכך צורך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות.

עיינתי בשאלון ששלח המבקש למשיב ומצאתי כי השאלון רלבנטי לסוגיות שבמחלוקת, ועונה על המטרות שלשמן נועד משלוח שאלון. על כן מן הדין לדחות את טענת המבקש כי יש לפסול את השאלון באופן גורף.

לפיכך אני מורה למשיב למסור למבקש תצהיר תשובות לשאלון כדין תוך 30 יום.

באשר למחלוקת שבין הצדדים בנושא העתקת המסמכים:

זכותו של המשיב שלא לשאת בעלויות העתקת החומר עבור המבקש. המבקש הוא זה שצריך לשאת בעלויות ההעתקה. עם זאת, בהתאם לתקנות 114-115 לתקנות, זכותו של המבקש לעיין בחומר בטרם יעתיקו.

לפיכך, בהתאם לתקנה 115(א) יודיע המשיב למבקש תוך שבעה ימים מתי והיכן הוא יכול לעיין בחומר.

אם לאחר העיון יבקש המבקש להעתיק את החומר או חלקו, וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין אופן העתקת החומר ועלותו, יועתק החומר בחברה חיצונית העוסקת בהעתקת חומר, לפי בחירת המבקש, כשבעלויות ההעתקה ישא המבקש.

לפיכך אני מורה כאמור לעיל. הוצאות הבקשה ישקלו בפסק הדין הסופי.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: