לביא ואח' נ' טמיר

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, אשר חייב את המבקשת ובן זוגה לפנות דירה, אשר המבקשת מתגוררת בה כדיירת מוגנת החל משנת 1985, וזאת לא יאוחר מיום 7.4.11.

בית המשפט קמא קבע כי המבקשת הפרה את חובותיה לפי חוזה השכירות בביצוע שינויים במבנה המושכר ללא נטילת רשות ובגרימת נזק למושכר וכי על פי הוראות החוזה, קמה בכך עילת פינוי. עוד שלל בית המשפט מתן סעד מן הצדק למבקשת.

2.המבקשת הגישה את הבקשה דנן לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה לבית משפט קמא נדחתה.

בבקשתה טענה כי היא כבת 70 ומתגוררת בדירה מאז שנת 1985 וכי מדובר בקורת גג היחידה שלה ובניגוד לאשר קבע בית משפט קמא, כאילו יכולה היא להתגורר בדירתו של בן זוגה, הואיל והיא ניתקה את קשריה עמו.

כך נטען, כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו ובמיוחד בעת שמדובר בדירת מגורים, ולמעשה דחיית בקשתה תסכל את הערעור, אשר כמפורט בתצהירה "שסיכויו סבירים ביותר...".

3.המשיבה מתנגדת מכל וכל למבוקש, וטוענת כי הערעור הוגש באיחור, כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, לרבות באי תשלום הוצאות שנפסקו ואי קיום פסק הדין.

עוד טענה כי לא בכדי אין בבקשה מאומה אודות סיכויי הערעור, הואיל ומדובר בפסק דין אשר קבע נחרצות אשר קבע כנגד המבקשת והתנהלותה, לרבות קביעות שבמהימנות וכי על כן, אין סיכוי כי ערכאת הערעור תתערב במסקנות בית משפט קמא.

עוד הוסיפה המשיבה, כי בחינת מאזן הנוחיות מחייב אף הוא את דחיית הבקשה, הואיל והמשיבה זקוקה למקור הכנסה וביתר שאת לאחר פטירת בעלה לפני זמן קצר.

כך גם תומכת המשיבה בקביעת בית משפט קמא כי למבקשת מקום מגורים חלופי עם בן זוגה ואין יסוד לנטען עתה על ידי המבקשת בכל הקשור למערכת יחסיה עם בן זוגה, טענה שנועדה כל כולה לעניין בקשה זו.

4.בבוא בית המשפט לבחון אם יש מקום לעכב ביצועו של פסק דין עליו לבחון שתי שאלות.

האחת, סיכויי הערעור והשנייה, מאזן הנוחיות. ככל, שסיכויי הערעור טובים יותר, אזי הדרישה בחינת מאזן הנוחיות נמוכה יותר וכך גם היפוכם של דברים [ראו ע"א 7493/10 טנצר נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (17.2.11)].

ככלל, מעת שמדובר בפינוי מדירת מגורים, הנטייה תהא להיעתר לבקשה שכזו, עם זאת גם אם מדובר בדירת מגורים יכול ובית המשפט לא ייעתר לעיכוב בפינוייה [ראו ע"א 6917/07 נחום נ' אופרה על הים בע"מ (11.10.07)].

צודקת המשיבה בטענתה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, אם להתבטא בלשון המעטה, אולם מאידך, מדובר בפינוי דיירת מוגנת בגיל מבוגר, אשר מתגוררת בדירה מזה שנים רבות וברור כי באופן מעשי, אם לא יעוכב פסק הדין, הרי יכול ולא יהיה טעם בשמיעת הערעור.

עם זאת, משבאים אנו לבחון את מאזן הנוחיות, עלינו להידרש גם לבעלת הדירה, היא המשיבה במקרה דנן, אשר טוענת כי בכוונתה להשכיר את הדירה, הואיל ונצרכת היא למקור הכנסה וכשיקשה עליה לגבות שכר ראוי מהמבקשת עם דחיית הערעור, לרבות לאחר שהמבקשת אף לא שילמה לה את ההוצאות שנפסקו.

בנסיבות אלו, ביקשתי כי המשיבה תמציא אישור על דמי השכירות הראויים, ואכן המשיבה הצביעה על דמי שכירות ראויים בסך 2,500 ₪ לחודש.

5.לאור כל האמור, האיזון הראוי יימצא, אפוא, בהיעתרות לבקשת המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין, אולם מנגד, תוך התניית עיכוב זה, ובאופן שמצד אחד, תוכל המבקשת להמשיך ולהתגורר בדירה, ומאידך לא תימצא המשיבה חסרה, ככל שהערעור יידחה [ראו רע"א 6689/10 פלונית נ' פלוני (11.10.10)].

6.אשר על כן, ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע, וזאת בהתייחס לפינוי בלבד, אשר כפוף להוראות הבאות:

א.כי המבקשת תשלם למשיבה סכום של 5,000 ₪, וזאת בגין התקופה מיום 7.4.11 ועד 7.6.11, וזאת לא יאוחר מיום 26.5.11.

ב.כי החל מה-7.6.11 ובכל 7 לחודש לאחר מכן, תשלם למשיבה סכום של 2,500 ₪.