לביא ואח' נ' הולנדר ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

תחילת ההליך היה בהגשת תביעה על ידי התובעים כנגד הנתבעים, בטענה, כי הנתבעים הפרו הסכם שנחתם עימם.

התובעים והנתבעת 1 הינם שכנים, (להלן: "הצדדים), אשר לכל אחד מהם בית הבנוי על חלקה בבעלותו, כאשר להם גדר משותפת. מיקומה של הגדר היווה מקור טענות בין הצדדים, ולאחר דין ודברים הגיעו הצדדים, להסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה.

הנתבע מס' 2 הינו בנה של הנתבעת מס' 1, ועל פי ההסכם שבין הצדדים, היה אמור להרוס את הגדר הקיימת, ולבנות אחרת תחתיה.

על פי הטענה המפורטת בכתב התביעה הוסכם בין הצדדים כי בתמורה להריסת הגדר הקיימת, ובניית גדר במיקום חדש, שהינו מיקום המשקף את קו הגבול הנכון, על פי תשריט שצורף להסכם, ישלמו כל אחד מבעלי הנכסים, היינו התובעים מחד, והנתבעת מס' 1 מאידך, לנתבע מס' 2 סכום השווה ל- 8,500 ₪ כל אחד.

התובעים טוענים, כי לאחר ששילמו לנתבע מס' 2 את הסכום של 6,500 ₪, הפסיק הנתבע מס' 2, (להלן: "הנתבע"), את ביצוע העבודות, ומשכך ההסכם הופר, והם נאלצו לשכור שירותים של קבלן אחר לביצוע הגדר, ובנו את הגדר בתשלום של 6,890 ₪.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בהחזרת הסכום ששולם על ידם, בתשלום הסכום ששולם לשם בניית הגדר, בהחזר הוצאות בעבור הזזת המזגן, פגיעה בשימוש בחצר, ועוגמת נפש.

הנתבעים טענו כנגד התביעה, כי ביחס לעבודה שהוזמנה מהנתבע , הרי הצדדים הזמינו את העבודה במשותף, וכל אחד היה אמור לשלם את מלוא הסכום המפורט היינו 8,500 ₪. עוד נטען, כי החלקים הראשונים, של הריסת הגדר, וגיזום העצים, שהיו החלקים המשמעותיים בהיקף העבודה בוצעו על ידם, וכי לאחר שהסתבר להם שיש צורך בהיתר בנייה לבניית הגדר, לא הסכימו לביצוע בניית הגדר אלא לאחר שיוצא היתר כדין.

הנתבעים טוענים, כי הגדר שהוקמה על ידי התובעים הוקמה שלא כדין ובניגוד לחוק בהיותה בלא היתר ואין לחייבם בתשלום בגינה, אלא יש להרוס אותה ולבנות גדר על פי הסיכום לאחר שיוצא היתר כדין.

עוד נטען, כי הנתבע אינו חייב לשלם בעבור הבנייתה גדר, משום שהוא בנם של בעלי הנכס, ואינו אחד מבעלי הנכס השכן לתובעים, ולכן יש לדחות את התביעה כנגדו.

התובעים טעונים, כי לא היה ידוע להם, ולא נטען כך מעולם על ידי הנתבעים עד להגשת התביעה, כי הסירוב נובע מהצורך בהירת בנייה, והם לא היו מודעים לכך שיש צורך בקבלת היתר בנייה.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, שעניינה, מיקומה של הגדר בגבול החלקות, וטענה, כי התובעים/נתבעים שכנגד, פולשים לחצרם שלא כדין.

הנתבעים שכנגד הכחישו טענה זו.

לאור זאת, הוריתי על מינויו של מומחה, מר זוהר עירון, מודד מוסמך שיבחן את קו הגבול בין החצרות בהתאם לזכויותיהם במקרקעין.

המומחה ביצע את המדידה, ולאחר מכן ענה שלאלות הבהרה, ולאחר מדידתו, לא היה ספק, והנתבעים שכנגד אישרו זאת, כי קו הגבול בין החצרות, אכן בחלקו פולש לחלקם של הנתבעים/תובעים שכנגד, לאחר הדיון הנושא הובהר, והנתבעים שכנגד/התובעים הסכימו לכך מהבחינה העובדתית, (ראה עדותו של התובע מס' 1, הנתבע שכנגד מס' 1 בדיון מיום 6.4.2011 עמוד 8 שורות 12-17).

יש להבהיר, להסכם שבין הצדדים צורף תשריט, שמשנה את הגדר בחלק מקו הגבול בין החצרות, ובחלקו אינו משנה את קו הגבול. ביחס לחלק ששונה, השינוי הוביל למצב שבו קו הגבול לאחר השינוי, מצוי כמעט בגבול החלקות בהתאם לזכויות הצדדים במקרקעין.

בחלקו עדיין נותרה חדירה של התובעים/נתבעים שכנגד לחלקתה של הנתבעת/התובעת שכנגד.

בשלב זה, התובעים שכנגד העלו טענה, כי ההסכם ממצה את זכויות וטענות הצדדים, הואיל ובהסכם שצורף לו תשריט שהוכן על ידי מודד, וגם ממנו עולה לכאורה על פי הטענה כי עדיין קיימת חדירה כאמור לעיל, כי לא תהיינה לצדדים כל מחלוקת נוספת בנושא גדר החצרות.

כלומר, התובעים/נתבעים שכנגד, טוענים, כי הייתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לגבול החלקות, הצדדים הסכימו להזיז את הגדר המפרידה בין החצרות בחלק , במקטע מסוים, והסכימו להותירה בחלקה האחר במיקומה כפי שהוא, והסכימו ביניהם כי בכך נושא הגדר יבוא על מקומו בשלום ולכל צד לא תהיה כל טענה האחד כלפי משנהו, ובנסיבות אלה טוענים התובעים/נתבעים שכנגד כי יש לדחות את התביעה שכנגד.