לביא ואח' נ' הוב

פסק דין

1.         ביום 29/9/08 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכבו של התובע 1, בו נהג התובע 2 ורכבו של הנתבע 2. התאונה אירעה בערב ראש השנה, בשעת צהריים, בתחנת הרכב "בת-גלים" שבחיפה, כאשר לטענת התובעים, רכב הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובעים, אשר היה במצב עמידה וכבוי.

2.         לטענת התובע 2, אשר נהג ברכב, כשעימו אשתו, הקדימו והגיעו 10 דקות לפני מועד הגעת הרכבת. הוא החנה את רכבו, כמטר מאחורי רכב הנתבע, כיבה את המנוע והמתין. כאשר הגיע בנם והתקרב אל הרכב, לפתע, נסע רכב הנתבע לאחור ופגע בו. התובע טען כי ליד הנתבע היתה אישה, ייתכן אשתו, אשר לעברה הביט כאשר נסע לאחור ולכן, כנראה, לא הבחין ברכב התובעים. התובע הוסיף וטען כי לפני רכב הנתבע, היו מוצבות, בעת התאונה, בטונדות אשר מנעו ממנו יציאה מן החניה תוך נסיעה לפנים. כיום, לדברי התובע, בטונדות אלו הוסרו. לא הובא צילום של מקום התאונה כפי שהיה בתקופה הרלוונטית.

לאחר התאונה, הציע הנתבע כי יילכו למוסך המוכר לו ויתקנו את הנזק על חשבונו, אולם התובע, שהבחין בטיפות וחשד כי יש פגיעה חמורה יותר, סירב להצעה ומסר את הרכב לתיקון במוסך הסדר.

התובע מסר כי אשתו ישבה ברכב ולא יצאה ממנו לאחר התאונה.

אשת התובע מסרה גרסא דומה לגרסתו, זולת טענתה כי לאחר התאונה יצאה גם היא מן הרכב. אשת התובע מסרה כי הנתבע העיד על עצמו, לאחר התאונה, כי הוא אדם אמין ויש לו עסק.

3.         הנתבע מכחיש את אחריותו לתאונה. לדבריו, הגיע לתחנת הרכבת על מנת להוריד את בתו ועצר עצירה מלאה. רכב התובעים הגיע מאחור ופגע בו. הנתבע טען כי מיקום הפגיעות תומך בגרסתו ושולל את גרסת התובעים. הנתבע הודה כי כלל לא ראה את רכבו של הנתבע מאחוריו וטען כי לפניו לא היה כל מכשול המפריע לנסיעה לפנים ולטענתו, כלל לא נדרש לנסוע לאחור כדי לצאת מן החניה. הנתבע הכחיש כי הציע לתובע לתקן על חשבונו את הרכב. בתו של הנתבע היתה עימו, אך לא הובאה להעיד. הנתבע הגיש שרטוט שהכין של מקום התאונה והכחיש כי היו בטונדות כלשהן שהפריעו לנסיעתו לפנים.

            בהודעת הנתבע לחברת הביטוח, נמסרה גרסא זהה לזו שבכתב ההגנה ולפיה רכב הנתבע הגיע לאחר שרכב הנתבע כבר חנה במקום, ופגע בו.

4.         עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים השונים שהוגשו לעיוני וכן שמעתי את עדויות הצדדים.

            טענת התובע, הנתמכת, בעדות אשתו, היא כי חנה במרחק של כמטר אחרי רכב הנתבע וכי התאונה אירעה שעה שהנתבע רצה לצאת מן החניה, בעוד שרכב התובע היה עדיין במצב עצירה כשהוא כבוי. התובע אף טען כי הנתבע כלל לא יכול היה לצאת מן החניה מבלי לנסוע לאחור, מאחר שלפניו היו בטונדות, אולם לא הובא כל תצלום המאשר טענה זו והנתבע עצמו, הכחיש את קיומן של בטונדות שכאלה. התובע טען כי הנזקים למכוניתו תומכים בגרסתו, כי היה במצב עמידה ואילו הנתבע נסע לאחור תוך שהוא מסובב את ההגה על מנת להגיע לזוית שתאפשר לו לצאת קדימה ושמאלה.

הנתבע, מנגד, טען כי התאונה אירעה שעה שהתובע נסע על מנת לחנות מאחוריו, זאת לאחר שהנתבע עצמו כבר עמד במקום, ואז אירעה התאונה. הנתבע טען כי נזקי התובע, בחלקו המרכזי והימני של רכבו, מעידים על כך שגרסת הנתבע היא הנכונה.

5.אחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, אני סבורה כי נזקי רכב התובע מתיישבים דווקא עם גרסת התובעים ולא עם גרסת הנתבע. הנזקים, המתמקדים במרכז ובימין הרכב, לא יכולים היו להיגרם, בכניסת רכב התובע לחניה, כאשר רכב הנתבע כבר עומד במקומו. אני מקבלת את טענת התובעים כי אם אכן כך היתה מתרחשת התאונה, נזקי התובע היו נגרמים בחלק המרכזי לכיוון צד שמאל. מעבר לכך, בתו של הנתבע, אשר נכחה עימו ברכב, לא הובאה לעדות. הגם שניתן להניח שעדותה היתה כעדות אביה, הרי לא התאפשר לתובעים לברר עימה את נסיבות התאונה כפי שהיא חוותה ואי הבאת עד, המצוי בשליטת צד, נזקפת לחובתו. עניין נוסף התומך בגרסת התובעים, הוא דווקא עדות הנתבע כי כלל לא ראה את רכב התובעים לפני התאונה. משכך, עדותו בנוגע לאופן שבו נהג התובע ברכב והטענה כי הוא שגרם לתאונה, אינה יכולה להתקבל. טענת הנתבע כי היה בעצירה מלאה בעת התאונה, אינה מקובלת עלי ואף דבריו של התובע מיד בראשית עדותו היו "הבת שלי הגיעה ונסעתי מן המקום" (פרוטוקול, עמ' 6 ש' 4). לטעמי, יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע כי אכן הנתבע אסף את בתו, וכאשר הוא מביט לעברה, נסע ברוורס ופגע ברכב התובעים.

מעבר לאמור, התרשמתי מכנות עדותם של התובע ושל אשתו, מן הפרטים הרבים שמסרו והאופן בו תיאר התובע את נסיבות התאונה. כך גם אני מקבלת את עדותם כי הנתבע אכן הציע לממן את תיקון הרכב, מיד לאחר התאונה וגם בכך אני רואה תמיכה לאחריותו לאירוע.

6.לאור האמור, אני קובעת כי התאונה נגרמה, כפי טענת התובעים, באחריותו המלאה של הנתבע, אשר נסע לאחור מבלי לבדוק כי השטח פנוי ופגע ברכב התובעים תוך שהוא גורם לו לנזק. נזקי התובע הם: השתתפות עצמית בסך 935 ₪.

7.הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 1,400 ₪, סכום הכולל אף את הוצאות התובעים בהליך.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: