לביא אוזן נ' כהן ואח'

החלטה

1.המבקש הגיש בלשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע מספר שטרות בסכום של 1300 ₪ כל אחד שנמשכו על ידי המשיבים.

המשיבים הגישו התנגדות לבקשה ותמכו אותה בתצהירו של המשיב 1.

בתצהיר מפרט המשיב כי השטרות נעשו על ידו ועל ידי בת זוגו, המשיבה 2, כשטרות ביטחון לתשלום דמי שכירות למבקש, כי הם שילמו את מלוא דמי השכירות ועל אף זאת לא החזיר להם המבקש את שטרות הביטחון והגישם לביצוע שלא כדין, שלא כחוזה ושלא כמוסכם.

בעת הדיון בהתנגדות ביקש ב"כ המבקש לדחות התנגדות המשיבה 2 על הסף שכן להתנגדות צורף רק תצהירו של המשיב 1.

ביהמ"ש קמא (כב' השופט א. זבולון) דחה הבקשה – מאחר ותצהיר המשיב פורש את הרקע העובדתי המשותף להתנגדותם של שני המשיבים.

לאחר מכן, ובתום הדיון בהתנגדות, ניתנה למשיבים רשות להתגונן מפני התובענה.

2.בבקשה זו עותר המבקש לרשות לערער על שתי ההחלטות האמורות.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים.

בחינת תצהיר המשיב התומך את התנגדותו והתנגדות בת זוגו לביצוע השטרות – אכן מעלה, כפי שקבע בית משפט קמא, כי המדובר במסכת עובדתית אחת העוסקת בהשכרת דירה לשני המשיבים יחדיו, בשטרות שנמסרו על ידי שניהם יחדיו וביחס לנסיבות אותה השכירות.

בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא בדחותו טענת המבקש לעניין היעדר תצהיר נוסף, ומיותר, של המשיבה.

אשר להחלטה השניה, הנותנת רשות להתגונן – החלטה זו נמנית על סוג ההחלטות בהן לא תינתן רשות ערעור, כקבוע בס"ק 1 (9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות לערעור) התשס"ט – 2009.

3.אשר על כן אני דוחה את בקשת הרשות לערער.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: