לב נ' שירות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' ברנט) בעת"א 30590-05-18 מיום 11.7.2018 בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות.

רקע

2. המבקש מרצה 20 שנות מאסר בגין עבירות מין חמורות שביצע בקטינה כבת 9, לאחר שחטף וכלא אותה לשם ביצוען. בנוסף, הורשע המבקש בעבירות תעבורה אשר היו חלק ממסכת המעשים שביצע, וכן בהדחה בחקירה. המבקש ביצע עבירות אלו לאחר שהורשע כשלוש שנים קודם לכן בביצוע מעשה מגונה בקטינה עד לגיל 14, וזהו מאסרו השני.

3. מעת לעת פנה המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשות להשתלב בסבב חופשות, אך עד כה נענה בשלילה נוכח קביעתה של מחלקת בריאות הנפש (להלן: מב"ן) כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. כנגד החלטה זו עתר המבקש ביום 20.3.2013 לבית המשפט המחוזי, וטען כי נפלו פגמים בממצאים ובמסקנות העולים מחוות דעת מב"ן. ביום 22.5.2013 העתירה נדחתה ונקבע כי חוות הדעת מפורטת ויסודית, וכי ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשות סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין (עת"א 39457-03-13).

4. ביום 2.6.2014 עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט המחוזי באותו עניין, לאחר שבקשתו נדחתה פעם נוספת על ידי שירות בתי הסוהר. ביום 16.7.2014 בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי חוות הדעת של מב"ן סבירה ומבוססת על נתונים שבאו מפיו של המבקש וממעשיו נושא מאסרו, ומשכך החלטת שירות בתי הסוהר מוצדקת (עת"א 3585-06-14). המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) ביום 29.10.2014 (רע"ב 5157/14). בהחלטה נקבע כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור אלא נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. כן נקבע, כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות לאור הסתמכותו המנומקת של בית המשפט המחוזי על חוות הדעת של מב"ן, כדין, ובאופן שאינו מצדיק התערבות של ערכאת ערעור.

5. ביום 1.3.2017 הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי על החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות, ובה הלין על עמדתה של מב"ן. העתירה נדחתה ביום 16.5.2017 בהיעדר תצהיר התומך בעובדות העתירה (עת"א 3497-03-17).

6. ביום 7.5.2018, משנדחתה בקשה נוספת של המבקש לצאת לחופשות, עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט המחוזי וטען כי משריצה 16 שנים ממאסרו, ולאור פגמים בחוות דעת מב"ן ובאופן הערכת מסוכנותו, ראוי לשלבו בסבב חופשות. עוד טען המבקש, כי על מב"ן להידרש לנתונים אמפיריים ביחס לשיעור הרצידיביזם הנמוך בקרב עברייני מין, וכי לפי מחקרים אין כל קשר בין קבלת טיפול משקם לבין חזרה לפשיעה של עבריינים.

           בתשובה לעתירה הבהירה המדינה כי המבקש מסווג לקטגוריה א' לפי פקודת נציבות 04.40.00 הכוללת אסירים "שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה", ומשכך מנוע מלצאת לחופשות. עוד הודגש, כי המבקש מכחיש את ביצוע העבירה ומסרב באופן עקבי לעבור טיפול, דבר אשר מגביר את רמת מסוכנותו בטווח הקצר.

           ביום 11.7.2018 בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי עמדת מב"ן משקפת נכונה את מסוכנותו של המבקש. עוד נקבע, כי ההחלטה של שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות מוצדקת לאור מידע מודיעיני, עברו הפלילי של המבקש וחזרתו לביצוע עבירת מין נוספת בקטינה בעבר. כן צוין, כי סירובו המתמשך של המבקש להשתלב בתוכניות טיפול מחזק את הערכת המסוכנות כפי שנקבעה על-ידי מב"ן.