לב נ' חברת א.י. לביא א. בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר דניאל הורביץ) מיום 11.3.12 בתיק הוצאה לפועל 01-13606-12-4, במסגרתה דחה את בקשת הכונס, לראות במסירת האזהרה שנמסרה לחייבת, כחלה מיום 23.2.12, וסירב לקבוע שהאזהרה נמסרה לחברה כדין.

המבקש עו"ד נדב לב (להלן:"הכונס"), הינו מי שמונה ככונס על זכויות החייבת- חברת א.י.לביא א. בע"מ, בקטנועים מסויימים, וזאת בהתאם להחלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 13.2.12 ומיום 15.2.12.

בקשת רשות הערעור

להלן, בתמצית, עיקר טענות הכונס:

טוען הכונס, שמאחר והחייבת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הזוכה, הגישה הזוכה בקשה למינוי כונס נכסים זמני בטרם משלוח אזהרה לחברה, כאשר במסגרת בקשה זו, נכתב על ידי המבקשת במפורש, כי בעל השליטה בחברה, מר יעקב אביגזר נמלט מאימת נושיו למען לא ידוע, וכי כנגד החברה מתנהלים הליכים רבים ובהם, בין היתר, בקשת פירוק ובקשה לאכיפת שעבודים.

ביום 26.2.12 הגיש הכונס בקשה אשר עיקרה מתן הוראות לכונס לפעול לעריכת שמאות למספר קטנועים, בנוסף התבקש הרשם הנכבד לקבוע את מועד מסירת האזהרה ליום 23.2.12 כמפורט בתצהיר המוסר מטעם הזוכה.

ביום 7.3.12 ולבקשת הרשם הנכבד, הגיש הכונס תצהיר מתוקן ובו פירוט מאמציו של השליח מטעם הזוכה לאמת את פרטי כתובתה של החברה.

לטענת הכונס טעה הרשם הנכבד בהחלטתו, מאחר ותצהיר המוסר תואם את הדין החל ואין להטיל על הכונס חובת המצאה מעבר לקבוע בתקנות סדר הדין.

הכונס טוען, שהמוסר ביקר במענה הרשום של החייבת ולאחר שלושה ביקורים הדביק את האזהרה לצירי דלתות המשרד. יתר על כן התבסס השליח על דו"ח רשם החברות ביחס לחברה, חוות דעת חוקר ובירור בשטח עם שכנים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

בהחלטת הרשם הנכבד מיום 11.3.12, נאמר כך:

"1. לאור האמור בתצהיר, כי המקום בו בוצעה המסירה הינו נעול וריק מאדם וכי כבר מספר שבועות לא נצפו גורמים המגיעים למקום, לא מצאתי לנכון לאשר את המסירה.

2. כונס הנכסים יפעל לאיתור בעלי מניותיה ומנהליה של החברה החייבת ויבצע להם מסירה אישית של הודעת האזהרה וההחלטה על מינוי כונס נכסים."

אינני סבור שנפל פגם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד.

הוראת סעיף 7 (ב) (1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובעת שהמצאת אזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות").

כאמור בענייננו, ההדבקה בוצעה בהדבקה לצירי דלתות המשרד.

תקנה 484 לתקנות, הדנה בהמצאה לתאגיד קובעת כי ההמצאה תהא בהנחת כתב בי-דין במשרד או במען הרשום של התאגיד.

בעניינו – נטען שהמקום נעול וריק מאדם.