לב נ' אלוש

פסק דין

בפני תביעת התובע לפיצוי בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מתאונה שארעה ביום 25.5.09 בשד' ירושלים קרית ים, ואשר במהלכה, לטענת התובע, נפגע רכבו מסוג מאזדה, מ.ר. 84-335-59 (להלן: "המאזדה") על ידי הנתבע, שנהג במונית מסוג סקודה, מ.ר.69-973-25 (להלן: "המונית"), מאחורי התובע, וזאת בעת עצירה ברמזור.

התביעה הינה לנזקים עקיפים בלבד בסך של 1,584 ₪ הכוללים: 1,284 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות למשך 3 שנים, על סמך אישור המבטחת, והוצאות בסך של 300 ₪.

הנתבע מכחיש את טענת התובע וטוען כי לא פגע כלל במאזדה. הנתבע מאשר כי עמד מאחורי התובע בעצירה מוחלטת בשל רמזור אדום, ומשהתחלף הרמזור החל בנסיעה איטית ביותר מאחורי התובע אולם לא פגע כלל ברכבו.

לאחר הדיון בפני, ובהעדר הוכחה לקיומו של ההפסד הנטען, שכן מדובר בהפסד עתידי אשר טרם התגבש בעת הגשת התביעה, אפשרתי לתובע להציג מסמכים מהם עולה, כטענתו, כי נגרם לו הפסד בעת חידוש הפוליסה בשנת 2010 בגין אי מתן הנחת העדר תביעות בסך של 620 ₪ המהווים 7.5% מדמי הפרמיה. אציין כי על אף שהתובע צירף העתק מהפוליסה לשנת 2009 והפוליסה שחידש בחודש 5/10 לא ניתן לדלות ממסמכים אלו כיצד חושבה הפרמיה ואיזו הנחה הפסיד התובע, שכן בפוליסה לא פורט מה שיעור ההנחה שניתן לתובע לשנת 2009 וממילא לא ניתן לקבוע מהם איזו הנחה הפסיד התובע.

אישור המבטחת שצורף על ידי התובע אין בו כדי להתגבר על קושי הוכחתי זה שכן האישור אינו מציין באופן ברור וחד-משמעי כי ההפסד נגרם בעת חידוש הפוליסה, מה גם שהשיעור הנקוב בו שונה בתכלית מהשיעור שננקב באישור המקורי שצורף לתביעה. נדמה כי "ידה" של המבטחת במתן האישורים קלה, בהתחשב בכך שאין מדובר באישור שיש בו לחייב את המבטחת בדבר מה, ואין בכוונתי להסתמך על אישור זה כדי לקבוע קיומו של הפסד נטען, וזאת כאשר ידוע לי, על סמך מספר רב של תביעות מסוג זה, כי במרבית המקרים, בעיקר כשהמבוטח מחדש את הפוליסה אצל אותה המבטחת (כפי שקרה כאן), אין בקיום התביעה כדי להשפיע על גובה הפרמיה שנגבית ממנו, והפער בשיעור הפרמיה יכול לנבוע מגורמים שונים ומגוונים שאין בינם לבין התביעה דבר.

לאור זאת דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת הנזק הנטען.

לאור קביעתי זו, הכרעה בשאלת עצם קרות התאונה נדרשת רק לענין ההוצאות, ולענין זה אני מעדיפה את גירסת התובע כי המונית אכן פגעה ברכבו מאחור. גירסת הנתבע לא היתה עקבית כאשר בעוד שבכתב ההגנה טען כי הרכבים היו במהלך נסיעה איטית והוא כלל לא נגע ברכב התובע, הרי שבעת הדיון בפני טען כי המונית היתה בעצירה מוחלטת, ואף ציין כי התובע החל בנסיעה ולפתע עצר, ולפיכך הוא בא אליו בטענות באשר לאופן נהיגתו. מעדות הנתבע עולה כי הרכבים החלו בנסיעה איטית אשר במהלכה, בשל בלימה פתאומית של התובע פגעה המונית במאזדה. העובדה שהנתבע לא הביא לעדות נהג נוסף שטען כי היה עד לתאונה מהווה אף היא נדבך נוסף בהעדפת גירסת התובע.

יחד עם זאת אינני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח טענתו כי הנזק שנראה בתמונות השמאי נגרמו כתוצאה מפגיעה זו. עיון בתמונות הנזק מעיד בבירור על כך שלפגוש האחורי של המאזדה קיים היה נזק קודם (נראה שפשוף רב של הצבע לכל אורך הפגוש) ומאידך לא נראה סימן המעיד בבירור על פגיעה תאונתית, ואף לא נוכחתי בסימן ל"פח אחורי- התכופף ונלחץ" כפי שציין השמאי בחוות דעתו.

לאור סימני השפשוף הנרחבים בצבע הפגוש האחורי, ולאור קביעתי כי הרכבים היו במהלך נסיעה איטית ביותר, אינני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנזק נשוא חוות הדעת נגרם בתאונה נשוא התביעה, ויש בסיס לטענת הנתבע כי היה קיים לרכב נזק קודם, שהתובע בתביעתו למבטחתו "הלביש" על הפגיעה המינמלית שנגרמה בתאונה נשוא התביעה.

משכך דין התביעה להידחות גם מטעם זה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה בשל אי הוכחת הנזק אולם בנסיבות הענין, מששוכנעתי כי היתה פגיעה בין הרכבים, אינני מחייבת בהוצאות.

ניתן היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: