לב ואח' נ' קיבוץ כפר חרוב ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 22.3.12 בין רכב התובעים לרכב הנמצא בבעלות הנתבע 1 ואשר היה מבוטח בזמנים הרלוונטיים אצל הנתבעת 2 (להלן :"הנתבעת").

לטענת התובעים, כתוצאה מהתאונה נגרמו להם נזקים בגין נזק ישיר לרכב על פי חוות דעת שמאי, שכר טרחת שמאי, הוצאות נסיעה למוסך, אובדן ימי עבודה וכן עוגמת נפש ואי נוחות בזמן שהיית הרכב במוסך.

2.הנתבעים לא חלקו על אחריות הנהג מטעמם לתאונה והנתבעת פיצתה את התובעים בסך כולל של 5,015 ₪ בגין הנזק הישיר ושכ"ט השמאי בסכום של 573 ₪ בלבד.

תביעת התובעים התייחסה לפיכך להפרש הנזקים שטרם שולמו: לעניין שכר טרחת השמאי נטען להפרש בסך 177 ₪. התובעים טענו כי שילמו לשמאי סך של 750 ₪ ולמרות דברי נציג הנתבעת כי השמאי יעדכן את גובה שכר טרחתו ויזכה את התובעים בסכום ביתר ששילמו, טרם הוחזר סכום זה. כן נתבעו כאמור, אובדן ימי עבודה של התובע בסך 2,150 ₪, הוצאות נסיעה למוסך בסך 253 ₪ ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

דיון:

3.מאחר שמדובר בתובענה הנידונה בהליך מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות.

4.טענת הנתבעת כי בתחילה לא דרשו התובעים פיצוי בגין נזקים נוספים, אלא רק בגין נזק ישיר ושכ"ט שמאי, אין בה כדי להביא לדחיית התביעה, שכן צודק ב"כ התובעים בטענתו כי מדובר במכתב שנשלח על ידי מבטחת התובעים.

ייתכן כי בנסיבות לא הביאו התובעים בפני המבטחת את הנזקים הנוספים הנטענים.

5.יחד עם זאת, בניגוד לנטען בתביעה (כאילו נגרמו לתובע הפסדי שכר בפועל בגין 4 ימי עבודה "שירדו לטמיון", על פי שכר של 537 ₪ לכל יום), הודה התובע בחקירתו כי באחד מן הימים, שהיה יום שבת, ממילא לא היה אמור לעבוד וכי אף ביחס לשלושת הימים הנוספים, לא נגרמו לו כל הפסדי שכר, שכן השלים את השעות החסרות בשעות נוספות באותם חודשים.

גם מתלושי השכר שצרף התובע, לא ניתן ללמוד על כל הפסדי שכר שהם.

הנה כי כן, לא הוכחו הפסדי שכר בפועל ואף לא הוצג כל אישור מהמעביד על היקף השעות הנוספות שבוצעו בימים שלאחר מכן.

לפיכך, לכל היותר, ניתן להביא בחשבון את טענת התובע בעניין, רק בהתייחס לרכיב עוגמת הנפש שנגרמה לתובע,וזאת גם כתוצאה מכך שנאלץ להשלים עבודתו בימים אחרים.

גם לעניין הוצאות נסיעה, לא צרפו התובעים קבלות, או כל אסמכתאות אחרות.

6.לאור האמור, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהעדר ראיות להפסדים בפועל, אני פוסקת על דרך האומדן פיצוי בגין הוצאות נסיעה ועוגמת נפש בסכום מינימאלי כולל של 300 ₪.

7.לעניין הפרש שכר טרחת השמאי- הסתבר במהלך הדיון כי לאחר הגשת התביעה, הוחזר לתובעים הפרש השכר הנתבע. לפיכך, לגבי רכיב זה אין חולק כי הגשת התביעה הייתה מוצדקת והיא זו שלכאורה הביאה לתשלום. לא מצאתי כל חובה על תובע להגיש תביעתו בבית משפט לתביעות קטנות. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, שעה שהתביעה הוגשה על סך של 4,433 ₪ ובסופו של יום נפסק סכום שהינו פחות מעשירית מהסכום הנתבע, איני מוצאת לחייב את הנתבעים במלוא האגרה ושכר טרחת עו"ד בגין הגשת התביעה.

8.לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סכום של 300 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרה) ושכ"ט עו"ד, באופן יחסי כאמור לעיל, בסך של 450 ₪ בלבד. סכומים אלה ישולמו לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: