לאור מסוכנותו של המשיב, המואשם במתן מקלט למבוקש, יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של מתן מקלט, ונטען בו כי במשך כתשעה חודשים, עד למעצרו, נהג המשיב לספק למבוקש עמראן טחאינה (להלן: עמראן), בהזדמנויות רבות, מזון ושתייה ואף מקום לינה, ביודעו כי הוא מבוקש בידי כוחות הביטחון. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בערובה כספית. השופט הנכבד קמא מתח ביקורת על גורמי החקירה על שלא חקרו את המשיב בעניין העבירה המיוחסת לו עתה סמוך לאחר מעצרו, וציין עוד כי עמראן הוא בן דודו של המשיב שטופל על ידו לאחר פציעה מבלי שהאחרון ידע את הטעם להיותו מבוקש, ולכן מדובר בנסיבות מקלות שמאפשרות להסתפק בחלופת מעצר. מכאן הערר שבפני. לטענת התביעה המשיב היה מודע היטב לכך שעמראן הוא מבוקש, ולא היה מקום לסטות מההלכה אודות המסוכנות בעבירה של מתן מקלט, במיוחד נוכח עברו המכביד של המשיב. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. אקדים ואומר כי בשונה מהנטען בהודעת הערר, השופט קמא לא ציין כי המשיב לא היה מודע לכך שעמראן הוא מבוקש, אלא שהוא לא ידע את הסיבה להיותו מבוקש, ואת זאת ראה השופט לשקול לזכותו, ביחד עם הקרבה המשפחתית שבין השניים. כמו כן, צדק הסנגור כאשר העיר על משך הזמן שצוין בכתב האישום ביחס לסיוע שהושיט המשיב למבוקש. המשיב אמנם ציין באמרתו כי 9 חודשים קודם לכן נפצע המבוקש מירי חיילי צה"ל ומאז הוא מסייע לו, אולם אמרתו של המשיב נגבתה לא סמוך לאחר מעצרו, ביום 08/10/07, כי אם כחצי שנה לאחר מכן, ביום 31/03/08, כאשר בין לבין היה המשיב נתון במעצר מנהלי. אינדיקציה באשר למשך הזמן שבו סייע המשיב למבוקש, ניתן למצוא בעדותו של עד תביעה 3, אשר מציין כי המבוקש נפצע סמוך לפני שאותו עד חידש את פעילותו בגא"פ, היינו במאי 2007. מדובר אפוא ב-5 חודשים בערך, ולא ב-9 חודשים כפי שנטען בכתב האישום.

בכל אופן, העדות המפלילה של עד תביעה 3 נגד המשיב נגבתה ביום 11/03/08, בעת שהמשיב עוד היה נתון במעצר מנהלי, ושבועות אחדים לאחר מכן נחקר המשיב, ובעקבות זאת הוגש נגדו כתב האישום. ככל שעולה מחומר החקירה שבתיק, לא מצאתי ראיה ממועד מוקדם יותר אודות העבירה של מתן מקלט. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל בהתנהלותם של גורמי החקירה פגם שיש בו כדי להשפיע על מעצרו של המשיב. מחומר החקירה עולה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, הן באותה עדות מפלילה של עד תביעה 3, והן באמרתו של המשיב עצמו.

אשר לעילת המעצר, הלכה היא כי ככלל עבירה של מתן מקלט, יש בה מסוכנות שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ראו ע"מ איו"ש 2522/05, ע"מ 1801/06 ועוד. לא מצאתי כי יש בנסיבות שלפנינו כדי להצדיק סטייה מההלכה האמורה. אכן המבוקש היה קרוב משפחתו של המשיב, ואילו היה מדובר בסיוע חד פעמי, או אף לפרק זמן קצר מאוד, ובמי שעברו נקי, ייתכן והיה מקום לשקול זאת לזכותו. אולם כאשר מדובר בסיוע אינטנסיבי במשך חודשים ארוכים, כאשר המשיב מודע היטב לכך שמדובר במבוקש, אין בקרבת המשפחה ביניהם כדי להקהות מחומרת העבירה. במיוחד אמורים הדברים נוכח עברו המכביד של המשיב, אשר כולל הרשעה בעבירות ביטחוניות חמורות, כולל מגע עם סוכן אויב בתיק שגזר הדין בו ניתן באפריל 2002, ויש בעבר זה כדי ללמד על מסוכנות של ממש שנשקפת מהמשיב.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, ובקיומה של עילת מסוכנות, התוצאה היא שהערר מתקבל, והמשיב יהיה עצור עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק זה.

ניתנה היום, 8 ביוני 2008, ה' בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: