לאופר נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, זאת לאחר שרישיון הנהיגה של המבקש נפסל למשך 30 יום ע"י קצין משטרה עקב חשד כי עבר עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

2.כעולה מחומר הראיות, בתאריך 19/3/13 בשעה 00:57, נהג המבקש ברכבו בכביש 6 במהירות של 169 קמ"ש. זאת כאשר המהירות המותרת באזור הינה 110 קמ"ש.

3.ב"כ המבקש עותר לביטול הפסילה. לטענתו, השעה שנרשמה כשעת ביצוע העבירה אינה נכונה. בשעה זו שהה המבקש עם חברתו בביתה.

ב"כ המבקש מציין כי כפי שנפלה טעות ברישום שעת ביצוע העבירה, יתכן כי אף נפלה טעות ברישום המהירות המיוחסת למבקש בדו"ח.

מעבר לכך, מציין ב"כ המבקש כי מדובר במבקש שאינו מסכן את ציבור המשתמשים בדרך, וזקוק לרישיון הנהיגה לצורכי פרנסתו.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הן מתגובתו הראשונית של המבקש המופיעה בדו"ח, והן מתגובתו בשימוע עולה כי הוא ביצע את העבירה. כמו כן, מציינת ב"כ המשיבה כי מדובר במהירות הגבוהה במידה ניכרת מהמהירות המותרת – 59 קמ"ש מעל המותר.

5.עיינתי בחומר הראיות ובתיק החקירה, ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד לביצוע העבירה המיוחסת למבקש. המהירות נמדדה באמצעות מכשיר הדבורה. הרכב נסע בודד בכיוון נסיעתו, ניידת המשטרה נסעה לאחר רכבו של המבקש ושמרה עמו על קשר עין רצוף.

כמו כן, מזיכרון הדברים להפעלת מכשיר הדבורה עולה כי נבדקה תקינותו של המכשיר, וכי מדידת המהירות נעשתה על פי ההוראות והנהלים הנדרשים.

6.טענתו של ב"כ המבקש לעניין שעת ביצוע העבירה אינה מקובלת עלי.

ב"כ המבקש הגיש תצהיר של חברתו של המבקש לפיו בשעת ביצוע העבירה שהה המבקש עמה בביתה. חברתו של המבקש לא התייצבה בבית המשפט, והתביעה לא יכלה לחקור אותה אודות התצהיר שמסרה, ומכאן כי לא ניתן לקבוע את מידת המהימנות של הפרטים אשר נמסרו בתצהיר, ולא ניתן לייחס להם משקל ראייתי ממשי.

ראוי אף לציין, כי המבקש עצמו לא התייצב בפני בית המשפט, וגם אותו לא יכלה התביעה לחקור אודות הגירסה לפיה שהה בבית חברתו בשעה המצוינת כשעת ביצוע העבירה בדו"ח.

7.מעבר לכך, מגירסתו הראשונית של המבקש הרשומה בפרטי נסיבות הדו"ח, עולה כי הוא מודה כי נהג במהירות מופרזת (ראה: דברי הנהג בפרטי נסיבות המקרה בדו"ח). המבקש מציין כי לא ידע באיזו מהירות היה עליו לנהוג בכביש 6 , וכי נהג במהירות של 140 קמ"ש.

8.במהלך השימוע בו נכח המבקש הוא אינו מציין כי שהה בזמן ביצוע העבירה בבית חברתו, וגירסתו זו עולה לראשונה במסגרת הבקשה לביטול פסילה מנהלית. גם במסגרת השימוע המבקש מודה בביצוע העבירה, מציין כי האיץ במידה ניכרת, ואף מוסיף כי לא היה עליו לעשות זאת.

9. נתונים אלו, יש בהם כדי להחליש את גירסתו של המבקש, לפיה שהה בבית חברתו בשעה בה נרשם הדו"ח. זאת בנוסף לכך שלא המבקש ולא חברתו התייצבו בפני בית המשפט, וניתן היה לחקור אותם ולהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי אודות טענותיהם השונות.

10.משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שנותרה שאלה נוספת לבירור והיא: האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש כדי לסכן את שלום הציבור?

10.המבקש נוהג משנת 2000 ולחובתו 12 הרשעות קודמות, 3 מהן בגין עבירות של נהיגה במהירות מופרזת. עברו התעבורתי של המבקש בצירוף החשד לביצוע העבירה הנוכחית, יש בהם כדי ללמד על מסוכנותו.

ראוי להדגיש, כי למבקש במקרה זה מיוחסת עבירה של נהיגה במהירות מופרזת העולה באופן משמעותי על המהירות המותרת על פי החוק.

המדובר במהירות הגבוהה ב- 59 קמ"ש מהמהירות המותרת על פי החוק.

11.בנסיבות אלו, בהן קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד לביצוע העבירה, וכן עולה כי קיים סיכון בהמשך נהיגתו של המבקש, החלטת הקצין הפוסל נראית לי סבירה, ולא מצאתי לנכון להתערב בה. העובדה כי המבקש זקוק לרישיון הנהיגה לצורכי פרנסה, אין בה כדי לשנות ממסקנתו של הקצין הפוסל, וזאת בהתחשב בחומרת העבירה ובמהירות הנהיגה המיוחסת למבקש במקרה זה.