לאופר נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.הפלוגתא בתובענה זו היא קיומו של אירוע חריג לתובע ביום 27.10.09, אשר גרם לפי הנטען לאוטם שריר הלב אשר אובחן למחרת.

2.להלן הרקע העובדתי:

א.התובע הוא מהנדס תקשרות במקצועו ועובד מזה 12 שנים בחברת שירון תקשורת לוויינים (1996) בע"מ.

ב.חברת שירון נרכשה על ידי חברת אלביט מערכות יבשה תקשוב – תדיראן בע"מ (להלן - אלביט).

ג.בזמנים הרלווניים לתביעה, התובע שימש כסמנכ"ל טכנולוגיה, אחד מתוך ששה סמנכ"לים בחברה.

3.לגרסת התובע, כפי שתוארה בכתב התביעה, בתאריך 27.10.09 בין השעות 17:00 – 21:00 התקיימה במשרדי אלביט ישיבה אסטרטגית שזימן וניהל מנכ"ל אלביט מערכות יבשה ותקשוב – תדיראן, מר בצלאל מכליס.

בישיבה השתתפו הנהלת שירון ובעלי תפקידים מאלביט. הנהלת שירון, בראשות מר אהרון שייך, הציגה תוכנית חומש לפעילות שירון בתחומי תקשורת לוויינים אזרחית וצבאית. התוכנית כללה תוכניות שיווק ופיתוח בהיקפים תקציביים גדולים ובלתי רגילים מבחינת החברה, המחייבים השקעות עצמות נוספות בהיקף של עשרות מילוניו דולרים מצד אלביט.

תוכנית הפיתוח הוכנה והוצגה בדיון על ידי סמנכ"ל הפיתוח של שירון, כאשר התובע לקח חלק בהיבטים הטכנולוגיים. התוכנית הייתה שאפתנית ביותר מבחינה טכנולוגית. בשים לב להכרעות המשמעותיות ובעלות ההשפעה העתידית על החברה, הישיבה התנהלה בצורה מתוחה ביותר ובמהלכה שאל המנכ"ל, מר מכליס, שאלות הבהרה רבות את המשתתפים.

לקראת סיום הישיבה וקבלת ההחלטה לאישור התוכנית והתקציב העצום, פנה מר מכליס אל התובע, ללא כל התראה, בדרישה שהתובע ישיב לו במקום אם התובע באופן אישי מאמין בתוכנית שהועלתה.

השאלה הישירה ניחתה על התובע באופן מפתיע ובלתי צפוי, הסעירה אותו מאוד וגרמה לו להרגיש שמטילים עליו כמי שעומד מאחורי כל הטכנולוגיות של התוכנית, אחריות מיוחדת להצלחתה או כשלונה של התוכנית הטכנולוגית, ושהמנכ"ל, מר מכליס, מבסס את החלטתו אם לאשר את התוכנית ואת התקציב המבוקש במידה משמעותית ביותר על תשובת התובע ועל הטכנולוגיה שפיתח.

הטלת האחריות המשתמעת על התובע גרמה לו לחרדה קשה. מאחר שהתוכנית היתה בעיקר בעלת אופי טכנולוגי, שהוא תחום התמחותו של התובע דווקא, התובע הרגיש כי הוא עצמו, כישוריו והטכנולוגיה שלו עומדים למבחן. כובד האחרית שנפל עליו לפתע ואליה לא היה מוכן, גרמה לו לסערת רגשות.

התובע הרגיש שכל המוניטין המקצועי שלו אשר פיתח בעמל רב במשך עשרות שנים מונח על כף המאזניים. התובע ידע כי כאשר מדובר בהיי טק, יש וגם בתוכניות פיתוח הגיונית ושמרנית טמונים סיכומי פיתוח רבים, פיגורים, צורך בתוספת השקעות רבות מעבר למתוכנן וכדומה.

התובע נתן תשובה חיובית מאחר שבאמת ובתמים האמין בתוכנית, אך כובד האחריות שהוטלה עליו וכפי שראה זאת בעיני רוחו, הסעירה אותו, הטרידה אותו וגם לאחר שענה בחיוב והישיבה הסתיימה, עדיין ליוותה אותו ההרגשה הנסערת.

לטענת התובע, הישיבה היתה חריגה בהחלטות שנתקבלו בה. היא היתה גורלית לגבי המשך פעילות חברת שירון באלביט. שעות הישיבה ומשך הישיבה היו חריגות ובעיקר האחריות הכבדה שהונחתה על התובע בפתאומיות לקראת סוף הישיבה וקבלת ההחלטות זעזעו אותו קשות.

4.בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, הוגדרה "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה הוגדרה בחוק כ -

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

5.התנאים להכרה באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה" נדונו במספר רב של פסקי דין. כך, למשל, נפסק בעב"ל 36264-05-10 מלמד – המוסד לביטוח לאומי, 5.12.11 -

"לפי ההלכה הפסוקה, תנאי הכרחי להכרה באוטם שריר הלב כ"תאונה" הוא שהגורם לאוטם היה "אירוע חריג", היינו "מאמץ פיזי בלתי רגיל" או "מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן" (דב"ע מו/ 0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); עב"ל 573/05 דליה אמיר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.06). השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02).

שאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה היא לפיכך שאלה שההכרעה בה היא עובדתית בעיקרה (עב"ל 507/07 יניב אפרוני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.3.08)."