לאון(עציר) נ' משטרה תביעות חיפה

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת ר. גלפז מוקדי) שניתנה ביום 5/7/10, בתיק 55-29-6-10 לפיה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק דנא.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה בד בבד עם הגשת כתב אישום המייחס לעורר אחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. בעובדות כתב האישום נאמר כי בתאריך 20/6/10 החזיק העורר בשקית ובה כ-8 שקיות שקופות המכילות סם מסוכן מסוג קנבס במשקל כולל כ 300 גר' נטו שלא לצריכה עצמית ובניגוד לדין.

בהחלטתו נשוא הערר המונח בפניי, סקר בימ"ש קמא את הראיות לכאורה ואת קיומה של עילת מעצר. בנוסף, בחן באם יש מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר ושלל אפשרות זו בשים לב לכך שמדובר בעבירה של סחר בסמים. בימ"ש קמא קבע כי לדעתו המקרה דידן אינו נופל לגדרם של אותם מקרים בהם יש מקום להורות על חלופת מעצר, חרף גילוה צעיר של העורר. בהקשר זה הפנה להרשעותיו הקודמות בגין עבירות סם בגינן ריצה עונש מאסר משמעותי בן למעלה משנה. הרשעות אלו הן מהעת האחרונה כאשר העבירה המיוחסת לו כעת נעשתה לכאורה בעת שהוא נתון תחת עונש מאסר מותנה בר הפעלה.

בהודעת הערר נאמר כי העורר אינו משיג על קביעות ביהמ"ש לעניין קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר. הערר מופנה להימנעותו של בימ"ש קמא מלהפנות את העורר לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר שיבחן בין היתר את חלופות המעצר שבכוונתו להציע. לטענת העורר העבירה המיוחסת לו, אחזקת סם ובכמות שכזו אינה מחייבת כלל ככלל מעצר עד תום ההליכים ללא בחינתה של חלופת מעצר. זאת להבדיל מעבירות סחר בסמים בכמויות נכבדות שם ההלכה הפסוקה אכן שונה. בהקשר זה ביקש ב"כ העורר להדגיש כי העבירה המיוחסת לשולחו אינה סחר בסמים אלא אחזקת סם שלא לצריכה עצמית במשקל לא גבוה.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערר תוך שהפנה להלכות הפסוקות המתייחסות בחומרה לעבירות של סחר ואחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. עוד הפנה להרשעותיו הקודמות של העורר אותן צבר העורר חרף גילו הצעיר ולמאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו שעה שביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק זה.

הערר מופנה כאמור להחלטתו של בימ"ש קמא שלא לבחון חלופת מעצר בדרך של הפניית העורר לקבלת תסקיר שרות המבחן. ההלכה הפסוקה מורה כי בבואו לבחון חלופת מעצר יערוך בימ"ש מבחן דו שלבי – תחילה יבחן באם ניתן על פי נסיבות המקרה העומד בפניו להסתפק בחלופת מעצר ורק אם הוא משתכנע כי כך אכן הדבר הוא פונה לבחון התאמתה של החלופה שהוצעה (ראו בש"פ 3002/06 ע.ס. נ' מ"י תק-על 2006 (2), 520).

במקרה דנן לא בחן בימ"ש קמא באופן פרטני חלופת מעצר משום שסבר שנסיבות המקרה אינן מתאימות לשחרור העורר לחלופה כלשהי. לדעתי, קביעה זו מבוססת ואין מקום להתערב בה.

בימ"ש חזר וקבע כי כאשר מדובר בנאשמים בעבירות סמים, ברירת המחדל היא השארתם במעצר מאחורי סורג ובריח. (ראו בש"פ 8087/09 מ"י נ' מידברג; בש"פ 6545/08 מלכי נ' מ"י; בש"פ 2753/10 שאול כהן נ' מ"י).

בנסיבות המקרה שבפניי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל האמור. נהפוך הוא, לחובתו של העורר הרשעות קודמות בין היתר בעבירות סמים והמעשים המיוחסים לו בתיק דנן נעשו בזמן שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. חלופת מעצר מתבססת על אמון שביהמ"ש רוחש לנאשם. בבואו לבחון אם יש מקום ליתן אותו אמון על ביהמ"ש לשקול את חומרת המעשה המיוחס לנאשם, החשש לסיכון שלום הציבור וכן עברו של הנאשם. (ראו בש"פ 507/00 מזרחי נ' מ"י). סבורני כי לאור הרשעותיו והמאסר המותנה התלוי ועומד נגדו שעה שביצע את המעשים המיוחסים לו, אין מקום ליתן אמון בעורר וגם מטעם זה אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

סיכומו של דבר על יסוד המקבץ האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא ולפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום א' אב תש"ע, 12/07/2010 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט

אורליג. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: