לא נמצאו ראיות לכאורה לעבירות על חוק ההסתננות

בתאריך 26.07.06 הגיש עו"ד קליין בשם מדינת ישראל- משטרת ההגירה, לבית משפט זה, שני כתבי אישום. האחד, בת.פ 4868/06 נגד דיאלו טומבול (להלן: "טומבול" ו/או "משיב 1"), השני בת.פ 4876/06 נגד דיאלו גנאדו- נאפייה (להלן: "נאפייה" ו/או " משיב 2"). בשני כתבי האישום מייחסת המדינה לנאשמים עבירות על סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: "חוק ההסתננות"), שהייה בלתי חוקית בישראל בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), קשירת קשר לביצוע פשע בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). מעבר לכך מייחס כתב האישום לטומבול, הנאשם (בתיק 4868/06), התחזות ושימוש בתעודה מזוייפת, בניגוד לסעיפים 420 ו-441 לחוק העונשין. בכתב האישום מתואר ניסיונו של משיב 1 להימלט משוטרים שבאו לעצרו באופן שהפריע לשוטר להם למלא תפקידם, מבלי שהואשם בעבירה על החוק בהקשר למעשה זה. נאפייה מואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 415 סיפא לחוק העונשין, בהסתננות לאחר גירוש והענקת סעד למסתנן בניגוד לסעיפים 3 ו-6 לחוק ההסתננות.

יחד עם כתבי האישום, הוגשו בקשות למעצר עד תום ההליכים, שבהסכמת הצדדים נשמעו במאוחד. באת כוחם של הנאשמים עו"ד מגדסי מתנגדת לבקשה. טיעוניהם המפורטים של באי כוח הצדדים מצויים בפרוטוקול ואין צורך לחזור. אציין כאן בתכלית הקיצור את עיקרי הדברים.

התובע טען שבתיקי החקירה ראיות לכאורה, המבססות את האישומים המיוחסים לכל אחד מהמשיבים. לדעתו, העבירות שבכתבי האישום מעידות על מסוכנות, מה עוד, ששהותם הבלתי חוקית בישראל של המשיבים מבססת חשש, שאם ישוחררו ימלטו מאימת הדין. לגישת התובע,  את המסוכנות ואת החשש להמלטות מאימת הדין לא ניתן לאיין בחלופה, שפגיעתה בחירות המשיבים פחותה.

הסנגורית טענה, שהעבירות על חוק הכניסה לישראל , המיוחסות לשני המשיבים, ועבירת ההתחזות המיוחסת למשיב 1- שאינן במחלוקת, לא מקימות עילת מעצר. לעבירות האחרות, אין לדעתה ביסוס ראייתי. היא הדגישה, שחוק ההסתננות לא חל במקרה זה, שכן החוק בא לקדם מטרות ביטחוניות. לגישתה, אין לחשוד במשיבים- אזרחי גינאה, שהם מהווים סיכון ביטחוני למדינת ישראל. 

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בבקשות ובחומר שבתיקי החקירה, הגעתי למסקנות כדלקמן:

א. תשתית ראייתית.

1.      ת.פ 4868/06 נגד משיב 1: כאמור לעיל, משיב 1 לא כופר שקשר קשר עם בחור מגינאה, על מנת שיסייע לו להיכנס לישראל, שילם בעבור הסיוע לאלה שהעבירו אותו את הגבול 1500$, נכנס לישראל ושהה בה מבלי שהיו לו מסמכים כנדרש (הודעתו מיום 19.07.06). הודאת משיב 1 מבססת לכאורה, עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, כניסה ושהייה בישראל שלא כדין. המשיב 1 מכחיש, שהשתמש במסמך מזוייף, התחזה לאחר, וכשהגיעו שוטרים לביתו ניסה להימלט. בשתי העובדות האחרונות רואה התביעה הפרעה שהפריע משיב 1 לשוטרים במילוי תפקידם. 

למרות שכתב האישום לא מייחס למשיב 1 סיוע בהבאת אזרחים גינאים לישראל, ואיומים על עד תביעה, מהחומר שבתיק עולה, שקיים ביסוס לכאורי גם  למעשים אלה. לקיומן של ראיות מסוג זה חשיבות בשלב הכרעה בשאלה אם לעצור את משיב 1 עד תום ההליכים אם לאו.

בתיקי החקירה, מזכר שכתב רס"ר צ'רלי מלא ביום 22.06.06 לפיו, אדם ששמו בארי אלסיני מסר בחקירתו, שמשיב 1 הוא אחד מהאנשים שמקבלים " את הגינאים שמגיעים לישראל". לא מצאתי בתיקי החקירה שהתובע הגיש לעיוני הודעה שנגבתה מבארי אלסימי, כך שאין בפני דברים שנרשמו מפי אומרם. כנגזרת מעובדה זו, אין משקל ראייתי למזכר, המכיל עדות שמיעה שאיננה קבילה. 

לעומת זאת, יש משקל ראייתי לכאורי להודעותיו של העד, דיאלו בובקר, אף הוא אזרח גינאה (להלן: "בובקר"). לדבריו, בהיותו בארץ מוצאו שוחח עם משיב 1, שהיה בישראל, ששכנע אותו להגיע לישראל, והבטיח לסדר לו עבודה (הודעה מיום 50.06.06 עמ' 2 ש' 32-34). בובקר מפרט בהודעתו שמות של אנשים אחרים, שיחד עם משיב 1 שמשו אנשי קשר, שהיו אמורים לטפל בישראל ביוצאי גינאה, ואף איימו עליו שלא לגלות את שמותיהם (עמ' 2 ש' 46-50 עמ' 3 ש' 59-61). בהודעה נוספת מיום 26.06.06 אומר בובקר, שהגיע לישראל באמצעות משיב 1 (עמ' 1 ש' 11-14).

בדבריו של בובקר יש לבסס, לכאורה, שהמשיב סייע בהבאת אזרחים גינאים לישראל, ואיים עליו שלא למסור את שמו.

השימוש במסמך מזוייף: ממקור מסוים הגיע לידיעת השוטרים שמו האמיתי של משיב 1 ומקום מגוריו ברחוב לווינסקי 56 תל אביב. בתיק החקירה דו"חות מפורטים שכתבו פקד זלאי והשוטר קברטה טבג'ה, לפיהם ב-19.07.06 בשעה 04:00 יצא צוות חקירה בראשות פקד זלאי לדירת משיב 1. כשהשוטרים הגיעו לקרבת הדירה, הם היו עדים לניסיונו של משיב 1 להימלט, כשהוא בלבוש חלקי בלבד. פקד זלאי עיכב את המשיב 1, שאל לשמו, ומשיב 1 ענה " סורי פופנה". הקצין שמר על משיב 1 בניידת, בזמן ששוטרי הצוות ערכו חיפוש בדירה. בחיפוש נתפסו מסמכים על שמו האמיתי של משיב 1, ונושאים את תמונתו. כמו כן נתפסה התכתבות שהתכתב משיב 1 עם האו"ם בשמו האמיתי. לאחר שנחקר, ובטרם נעצר, הובא משיב 1 בפני פקד זלאי, ששימש כקצין ממונה. משיב 1 חזר וטען ששמו סורי פופנה. לתמיכה בטענתו זו, הציג בפני הקצין תעודת מעבר שנשאה את השם "סורי פופנה", כעולה מדו"ח הקצין הממונה.

די בראיות אלו לבסס, לכאורה, ניסיון עובדתי המלטות ושימוש במסמך מזוייף למרות התכחשותו העיקבית של משיב 1 לאורך כל החקירה לשמו האמיתי, וטענתו ששמו סורי פופנה.

2.      ת.פ 4876/06 נגד משיב 2: כאמור לעיל, גם משיב 2 לא כופר שנכנס לישראל ושהה בה שלא כדין. כמו כן הודה בהתחזות ובשימוש במסמכים מזוייפים (הודעתו מיום 19.07.06 עמ' 3 ש' 44-49). משיב 2 מכחיש, שקשר קשר לבצע פשע לסייע לאזרחים גינאים להסתנן לישראל, שסייע לאותם אזרחים בהיותם בישראל, וקבל מהם במרמה כספים. בדיון שבפניי הסכימה באת כוחו (בעמ' 2), שהראיות שבתיק החקירות מבססות לכאורה לא רק את העבירות על חוק הכניסה לישראל, אלא גם את עבירת ההתחזות.

קשירת קשר לסיוע לאזרחים מגינאה להיכנס לישראל, לשהות בה ולעבוד בה שלא כדין, וקבלת דבר במרמה: מהתיק עולה, שהחקירה החלה בעקבות מידע שהגיע ליחידה החוקרת, שהוביל למשיב 2. ביהמ"ש נענה לבקשת נציג היחידה החוקרת, וחתם על צו  המתיר עריכת חיפוש בדירה מספר 11 בבית 81 ברח' מטלון ביפו, שבה התגורר באותה עת משיב 2. החיפוש בוצע ביום 19.07.06, בסופו נעצר משיב 2 (ראו צו חיפוש מסמך צא, ודו"ח חיפוש שכתב רס"ר בן יקר). בחיפוש נתפסו פנקס של הרפובליקה גינאה ועליו שמו ותמונתו של משיב 2, מסמכים שונים הנושאים שמו של משיב 2, אלבום תמונות, שני טלפונים ניידים ודרכון גינאי על שם עומר דיאלו.

בתיקי החקירה הודעותיהם של שלושה עדים, המעידים לכאורה על  הקשר שקשר משיב 2 עם אחרים לבצע את עבירות הסיוע לאחרים:

א.      הודעתה של בניטה דיאלו מיום 20.06.06 לפיה, משיב 2 "גנאדו דיאלו" נמנה על קבוצה הכוללת 4 אנשים, שעוסקים בהבאת גינאים לישראל (עמ' 3 שורות 48-55).

ב.      הודעתו של מוחמד ממדו מיום 18.07.06 המספר, שבהיותו בגינאה, באמצעות אדם אחר, דיבר עם משיב 2, שהתגורר באותה עת בישראל ברחוב מטלון. לדברי העד, סיכם עם משיב 2 את פרטי הגעתו לארץ, ואת המחיר שעליו לשלם עבור העזרה שתוענק לו.

ג.       הודעותיו של קונדי סלו. הראשונה שבהן מיום 12.06.06, בה סיפר על התקשרותו באמצעות אחר עם משיב 2, על תשלום בסך כולל של 5000$ ששילם עבור כרטיסי טיסה מגינאה למרוקו וממנה למצרים, ועבור הסעתו ממצריים לישראל דרך המדבר. לדבריו, משיב 2 פגש בו מיד עם הגיעו לתחום ישראל. בהודעתו מיום 20.07.06 מספר העד על העבודה שמשיב 2 סידר לו, כאן בישראל, אצל אדם ששמו רון. העד מוסף ואומר, שמלוא התמורה בסך 5000$ שולמה למשיב 2 ולשותפיו לקשר. כמו כן סיפר, באותה הודעה, שאת שכרו הראשון מסר לידי משיב 2 על מנת שיעבירנו לאמו, שנותרה בגינאה, אך המשיב 2 לא עשה כן.