לא ניתן לכלול שעות נוספות שהן חלק מהמשכורת הקובעת כמרכיב בגמלת פרישה

1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא- האם יש לכלול, במסגרת "משכורתו הקובעת" של מר יעקב פרדיארו (להלן: "התובע") לגמלת פרישה, תוספת ששולמה לו בהיותו עובד באיגוד ערים חיפה שירותי כבאות (להלן: "האיגוד" או "הנתבעת"), בגין 1.8 שעות נוספות עבור כל יום עבודה שעבד אצל הנתבעת.

            השתלשלות העניינים והעובדות הצריכות לענייננו הן:

2.         התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש 6/1972 ועד ליום 31/12/03, שאז פרש לגמלאות.

עד לשנת 1988 שימש התובע כקצין כיבוי בתחנות הכיבוי של האיגוד בחיפה. בשנת 1988, פתחה הנתבעת מוסך לכלי הרכב של האיגוד, והתובע, שהינו בעל הסמכה של משרד התחבורה לעסוק בניהול מוסך, התבקש על ידי הנהלת הנתבעת, לשרת בנוסף לתפקידו כקצין כיבוי, גם בתפקיד של מנהל המוסך החדש שנפתח.

3.         לטענת התובע בתצהירו, מאחר והיה מדובר בשני תפקידים הדורשים עבודה רבה ומאומצת, הסכימה הנתבעת לשלם לו תוספת שכר מיוחדת בגין עבודתו בשני תפקידים אלו. עוד טוען התובע, כי תוספת שכר זו, נקבעה לפי אומדן גלובלי של 1.5 שעות נוספות עבור כל יום עבודה, וזאת, מעבר לשכר יום עבודה מלא וללא כל דרישה לעבוד בפועל את השעה וחצי הנוספות, מעבר לשעות העבודה הרגילות והקבועות (להלן: "התוספת"). עוד הוסכם כי, גם עבור ימים של היעדרות עקב מחלה, תאונה, שירות מילואים או חופשה שנתית תשולם התוספת במלואה.

            לאחר שהנתבעת העבירה את עובדיה, לשבוע עבודה בן 5 ימים היא שילמה לתובע, במצטבר, את אותה התוספת לחודש עבודה, ושינתה את החישוב לתוספת מ- 1.5 שעות נוספות ליום עבודה, ל- 1.8 שעות נוספות ליום עבודה.

4.         ביום 23/5/88 נחתם הסכם, שכותרו "תרשומת", עליו חתומים מפקד השירות- מר ורדי, וכן, חברי וועד העובדים- מר ריבק, מר איסק ומר רביבו (להלן: "הסכם 88") (נספח א' לתצהיר התובע). כמו כן, ההסכם קיבל את אישור יו"ר הנתבעת. וכך קובע ההסכם:

                        " תרשומת

                        בעניין תוספות שכר לקצין כיבוי/מ פרדיארו יעקב ומר אבי זיו.

1.         קצין כבוי משנה פרדיארו יעקב ממלא תפקיד של מכונאי ראשי ובתוקף תפקידו מנהל את המוסך של האיגוד על פי תעודות הסמכה ממשרד התחבורה. בעבור ניהול המוסך של האיגוד המורשה מטעם משרד התחבורה על סמך תעודותיו של הקצין פרדיארו, מסכים האיגוד לשלם מ- 1.1.1988 תוספת שכר הזהה לשכר של 1/2  1 (אחד וחצי) שעות ליום לכל יום עבודה מלא בפועל (כולל שירות מילואים, תאונות וחופשה שנתית). שכר זה ישולם רק בתפקידו הנוכחי כמנהל מוסך מוסמך מטעם משרד התחבורה ובתנאי שתפקידו יבוצע לשביעות רצון מלאה של הממונים. התשלום יבוצע תחת סמל התשלום המשמש לתשלום שעות נוספות.

...

3.         אם העובדים קצין כבוי/מ פרדיארו יעקב ומר אבי זיו יתמידו בתפקידם ובקבלת התוספות הנ"ל עד 1/1/1998, יכללו תוספות שכר אלה במרכיבי השכר לפנסיה ופיצויים בהתאם לחוק" (ההדגשות שלי- א.ק). 

5.         נציין כי, ביום 3/3/1999 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגף לאיגוד מקצועי הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים לבין איגודי ערים לכבאות (להלן: "הסכם 99"), ועליו נפרט עוד בהמשך.

6.         עיקר טענות התובע:

א.         מאז כריתת ההסכם בשנת 1988 ועד לפרישת התובע לגמלאות, שולמה לו מידי חודש תוספת השכר בגין 1.5 שעות נוספות ליום עבודה, וזאת, בסכום קבוע ומבלי שעבד בפועל בשעות אלה. לאחר שהנתבעת העבירה את עובדיה לשבוע עבודה של 5 ימים, היא שילמה את תוספת השכר כמקודם, אולם, שינתה את חישוב התוספת ל- 1.8 שעות עבור יום עבודה.

ב.         במידה והתובע עבד בפועל שעות נוספות מעבר לשעות העבודה הרגילות, אזי, השעות הנוספות בפועל צורפו לתוספת הקבועה, ששיעורה עמד על 39 שעות מידי חודש, ובגינה שולמה תמורה נוספת וקבועה.

ג.          בחודש 1/2004, פרש התובע לגמלאות, במסגרת תוכנית שיזמה הנתבעת לפרישה מוקדמת, ונקבע לו שיעור פנסיה של 69%, וזאת, בהתאם לוותק המקצועי ולזכויות שצבר אצל הנתבעת.

ד.         במועד הפרישה לגמלאות, הסתכמה תוספת השכר הקבועה, בגין 39 שעות עבודה נוספות, בסך ממוצע של 3,400 ש"ח לחודש, ובגין תוספת זו, זכאי התובע לקבלת גמלה, לפי שיעור של 69% מידי חודש.

ה.         לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע עבור החודשים ינואר- נובמבר 2004 הפרשי גמלה בסך של 2,346 ש"ח לחודש, וכן, על הנתבעת לשלם לתובע החל מחודש 12/2004, סכום זה, בסך של 2,346 ש"ח מידי חודש כחלק בלתי נפרד מהגמלה.