לא יעוכב עונשם של נאשמים בהלבנת הון ובעבירה על חוק הבלו על הדלק

           בפניי בקשה להפסקת ביצוע עונש מאסר בפועל בן שש שנים אשר נגזר על המבקשים 1 ו-2 (להלן - המבקשים) על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 15.7.2008 בת"פ 40210/06 (כבוד השופט צ' גורפינקל), אותו מרצים המבקשים החל ממועד זה.

כתב האישום

           כנגד המבקשים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכולל שני אישומים כדלקמן:

1.        במסגרת האישום הראשון, מיוחסות למבקשים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעל הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - חוק איסור הלבנת הון); עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה של מסירת הצהרה בלתי נכונה או הטעייה בפרט מסויים העלול לפגוע בתפקידו של מנהל המכס והבלו (להלן - המנהל) או של מי שהוסמך על ידו או לפקיד הבלו, עבירה על פי סעיף 26(א) לחוק הבלו על הדלק, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הבלו).

           על פי הנטען באישום הראשון, בחודש ינואר 2001 הקימו המבקשים 1 ו-2 את המבקשת 3 שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות שנתאגדה בישראל על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) ואשר נרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ כעוסקת בייצור ושיווק חומרי ניקוי ומדללים. במהלך השנים 2004-2005 היה המבקש 1 בעל המניות העיקרי ומנהלה בפועל של המבקשת 3. המבקש 2 היה בעל מניות ויד ימינו של המבקש 1 בניהול המבקשת 3.

           בתקופה הרלבנטית לאישום הראשון, פנו המבקשים למנהל בבקשות לאישור לרכישת דלק מסוג נפטא בפטור מתשלום בלו על פי צו הבלו על הדלק (פטור), התשל"א-1971 (להלן - הצו). בבקשותיהם הצהירו המבקשים כי המבקשת 3 עוסקת בייצור מדללים וממיסים לתעשייה ועושה שימוש בנפטא לצורך מטרה זו.

           לאור הצהרת המבקשים, קיבלה המבקשת 3 מהמנהל אישור לצורך רכישת נפטא בפטור מתשלום בלו על פי הצו ועל פי צו הבלו על דלק (פטור), התשס"ה-2005.

           בנוסף, בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, רכשו המבקשים מיצרניות דלק שונות לא פחות מ-12,658,244 ליטר נפטא בפטור מבלו, כאשר הדלק נמשך ישירות מבתי זיקוק באמצעות מיכליות-כביש. על פי הרישומים בספרי המבקשת 3, שילמו המבקשים עבור הנפטא שרכשו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום סכום של 16,847,610 ש"ח.

           המבקשים רשמו בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 3 ובדיווחיה למנהל כי הנפטא שנרכשה על ידם כאמור שימשה לצרכי תעשייה. במציאות ובפועל, השתמשו המבקשים בנפטא שרכשו שלא לצרכי הפטור ובין היתר, נמכרה הנפטא לגורמים שונים ושימשה לצורך מהילת דלק. המבקשים לא הודיעו למנהל על השימוש שעשו בנפטא שרכשו בפטור שלא למטרת הפטור או על העברת הנפטא למי שאינו זכאי לפטור ולא שילמו את הבלו המלא טרם העברת הנפטא או השימוש בה כאמור, כנדרש על פי חוק הבלו וכפי שהתחייבו לעשות בעת החתימה על הבקשות לאישור לרכישת הנפטא בפטור מתשלום הבלו.

           המבקשים הציגו מצג שווא בפני המנהל כי הם פועלים בהתאם לאישורים שקיבלו ומנעו ממנו מלדרוש את סכום הבלו החל על הנפטא אותה רכשו בסך 27,715,380 ש"ח ומנעו ממנו מלנקוט בסנקציות המתאימות על פי חוק הבלו. לאור מצג השווא, קיבלו המבקשים מהמנהל את כספי הבלו שלא שולמו בסך כולל של 29,281,224 ש"ח במרמה בנסיבות מחמירות ומנעו ממנו לגבות את הסכום הנ"ל ולמלא את חובתו ולנקוט בסנקציות הקבועות בחוק הבלו.

           בנוסף, על פי האישום הראשון, הנפטא שנרכשה על ידי המבקשים על שם המבקשת 3 עולה כדי עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וסכום הבלו שמתשלומו התחמקו המבקשים במרמה הינו רכוש שמקורו בעבירה של מרמה בנסיבות מחמירות.

           בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, במטרה להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי ברכוש האסור, הוציאו המבקשים והמבקשת 3 חשבוניות מס כוזבות לפקודת אנשים שונים בהן נרשם בכזב כי המבקשת 3 מכרה מדללים וממיסים שונים (להלן - החשבוניות הכוזבות). סכום החשבוניות הכוזבות אשר הוציאו המבקשים הינו בסך של 22,852,854 ש"ח לכל הפחות. המבקשים כללו חשבוניות כוזבות אלה בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 3 ודיווחו עליהן בדיווחיה התקופתיים של המבקשת 3 למנהל מע"מ. בפועל לא נמכרו הפריטים המפורטים בחשבוניות הכוזבות וכל מטרתן הייתה להסוות ולהסתיר את מקורו של הרכוש האסור ואת השימוש שבוצע בו. בעשותם כאמור, עשו המבקשים פעולה ברכוש אסור בסך 22,852,854 ש"ח לכל הפחות במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו, תנועותיו או עשיית פעולה בו.

2.        במסגרת האישום השני, הואשמו המבקשים בניכוי מס תשומות מבלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מע"מ) במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ. בנוסף, הואשמו המבקשים כי הכינו, ניהלו או הירשו לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ.

           על פיה הנטען באישום השני, בחודש דצמבר 2003 הקימו המבקשים את המבקשת 4, שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות שנתאגדה בישראל על פי חוק החברות ונרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ העוסק במכירה קמעונית של דלק. בתקופה הרלוונטית היו המבקשים בעלי המניות העיקריים ומנהליה בפועל של המבקשת 4.

           בתקופה שבין חודש אוגוסט 2004 לחודש דצמבר 2004 או בסמוך לכך קיבלו המבקשים מסמכים הנחזים כחשבוניות מס על שם עוסקים שונים מבלי שהמבקשים עשו או התחייבו לעשות את העסקאות המפורטות בהם.

           בתקופה הרלוונטית לאישום השני או בסמוך לכך, קיבלו המבקשים שבע חשבוניות פיקטיביות על שם חברת אנרגיית השלום. סכום החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו המבקשים על שם חברה זו הינו 906,505 ש"ח וסכום המס הנובע מהן הינו 131,714 ש"ח. בנוסף, בתקופה הרלוונטית, או בסמוך לכך, קיבלו המבקשים חמש חשבוניות פיקטיביות על שם חברת ע.נים דרום (להלן - חברת ע.נים). סכום החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו המבקשים על שם חברה זו הינו 972,640 ש"ח וסכום המס הנובע מהן הינו 141,324 ש"ח.

           המבקשים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 4 וניכו את מס התשומות הנובע מהן בדיווחיה התקופתיים למנהל רשות המסים.

הכרעת וגזר הדין

3.        בהכרעת דין ארוכה המשתרעת על פני 293 עמודים, דן בית המשפט קמא בראיות למכביר שהוגשו לעיונו ובעדותם של העדים שהעידו מטעם המשיבה ומטעם המבקשים. בית המשפט קמא בחן את גרסאות המבקשים, כפי שהוצגו בפניו, תיאר את האופן בו פעלו המבקשים ודן בהתקיימותם של יסודות העבירות בהן הואשמו. מחמת הספק, קבע בית המשפט קמא כי רק 70% מכמות הנפטא שרכשו המבקשים נמכרו על ידם לארגון פשיעה וללקוחות נוספים וכי שאר ה-30% שרכשה המבקשת 3 נרכשו על פי תנאי הפטור ועל כן, סך הרכוש האסור, קרי הסכום שהגיע למדינה, עומד על סכום הקרוב ל-16 מיליון ש"ח. לאחר ששקל את טענות המשיבה ואת טענות המבקשים, הרשיע בית המשפט קמא ביום 29.5.2008 את המבקשים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.