לא יעוכב ביצוע עונשו של אב שהטיח בקיר את ראשה של ביתו התינוקת

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי (כב' השופט ז' כספי - ס"נ) ביום 12.7.09 עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה על גזר הדין.

1.        המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על-פי כתב האישום המתוקן שהה המבקש בביתו עם בתו התינוקת, כבת חודשיים. לאחר שלא הצליח המבקש להרגיע את בכייה אחז המבקש בחוזקה בחזה של התינוקת ובקרסוליה ונענע אותה. משלא הפסיקה לבכות הטיח את חלקו הקדמי של ראש התינוקת בקיר שלוש פעמים. לאחר הגיעה של אם התינוקת הביתה סירב המבקש לאפשר לה לקחת את התינוקת לקופת החולים, ורק למחרת כשעזב את הבית הצליחה האם לקחת את ביתה לטיפול רפואי. לתינוקת נגרמו כתוצאה מכך שבר בגולגולת ודימומים בחלקים שונים בגוף.

2.        לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן החליט בית המשפט על דחיית הדיון לצורך השתתפותו של המבקש בתוכנית טיפולית. לאחר קבלת שני תסקירים משלימים גזר בית המשפט המחוזי ביום 12.7.09 את דינו של המבקש, והטיל עליו 33 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו ו-12 חודשי מאסר על תנאי. תאריך ההתייצבות לריצוי העונש נקבע ליום 12.8.09 בשעה 11:00. התאריך נדחה עד למתן החלטה בבקשה זו.

           בית המשפט סקר את חוות הדעת החיוביות שניתנו לגבי המבקש מטעם שירות המבחן, את חוות הדעת הפסיכיאטרית המלמדת על קשייו הנפשיים של המבקש שהובילו למעשיו, ואת חוות הדעת מטעם המחלקה לשירותים חברתיים באלעד. למרות אלו סבר בית המשפט כי מדובר בעבירה חמורה ביותר ואין בעובדה שהמבקש סובל מהפרעות אישיות כדי להקהות את חומרתה. בית המשפט ציין כי גם אם היה המבקש נתון במצב של אובדן שליטה בשעת המעשה, הרי שמניעת הטיפול הרפואי מבתו התינוקת אינה מתיישבת עם אובדן שליטה ולא ניתנת להסבר. בית המשפט הוא אביהם של קטינים ועליו להגן עליהם. הגנה זו יכול שתיעשה רק באמצעות ענישתם. בית המשפט הטעים כי רק ענישה חריפה וקשה תרתיע את אותם הורים עצמם, או גם אחרים, ממעשים פוגעניים כלפי ילדיהם בעתיד.

3.        המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית משפט זה. במקביל הגיש גם בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו עד להכרעה בערעור. לטענת בא-כוח המבקש, מרשו נעדר עבר פלילי אשר קיבל אחריות על מעשיו. המעשה הינו חד פעמי ובוצע במצב של דחק ותסכול הנובע מהפרעה נפשית על גבול מחלת הנפש. חוות הדעת הפסיכיאטרית קובעת כי מצב זה ניתן לטיפול ולשיקום. כן ציין הסנגור כי בתו של המבקש החלימה באופן מלא. המבקש שוחרר לחלופת מעצר בישיבה, שם שהה במעצר בית מוחלט ותחת פיקוח הרמטי. כמו כן משתתף המבקש, לאור המלצת שירות המבחן, בקבוצה טיפולית לאימון בוויסות שליטה והתמודדות עם מצבי תסכול וכעס. נראה כי הקבוצה חוללה שינוי משמעותי בהתייחסותו לאשתו ולילדיו. החל מיום 1.1.09 נפגש המבקש עם ילדיו פעם בשבוע תחת פיקוח ורכש כלים חיוניים לסייע לו לצורך שיבתו לחיק משפחתו. הסנגור מציין את תסקירי המבחן החיוביים ואת חוות הדעת הפסיכיאטר שממנו מקבל המבקש טיפול. לטענתו, שליחתו כעת למאסר תקטע את הרצף הטיפולי שנוצר במהלך השנה האחרונה ותפגע בהישגיו עד כה. כמו כן יפגעו משפחתו וילדיו מכך. אף האינטרס הציבורי, לטענתו, הינו להמשיך בהליך הטיפולי שימנע ממנו לשוב על מעשיו. המבקש התייצב לכל הדיונים בעניינו ולפיכך נחלש החשש להימלטותו מהדין. לבסוף מבקש הסנגור להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן מעודכן לצורך החלטה בבקשה.

4.        בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הבקשה. לטענתו, אין מקום לעיכוב ביצוע המאסר לאור ההלכות הקבועות על-ידי בית משפט זה בעניין. סיכויי הערעור נמוכים, שכן אף אם בית המשפט יתערב בעונש הרי שאין סיכוי שיבטל את רכיב המאסר לחלוטין. בית המשפט קמא שקל את כל הנימוקים לקולא וערך את האיזון הנכון בקבעו את העונש. הפרקליט הדגיש את חומרת העבירה והנזק שנגרם לקטינה שרק בעתיד ניתן יהיה לדעת מלוא היקפו, ובמיוחד הדגיש את מניעת הטיפול הרפואי של המבקש מבתו במשך שעות ארוכות. לטענתו, בית המשפט אינו נוהג לעכב ביצוע עונש מאסר כה ארוך.

5.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הקריטריונים לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר נקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000). כך הוזכרו שיקולים של חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנדון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנדון והתנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות של הנדון.

6.        יישום קריטריונים אלו על המקרה שבפניי מוביל למסקנה כי אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר. חומרת העבירה שעבר המבקש אינה נתונה במחלוקת. הטחת ראשה של תינוקת בת חודשיים בקיר תוך גרימת שבר בגולגולת ודימומים לתינוקת הינה התנהגות חמורה ואכזרית. אך גם אם נאמר שהתנהגות זו נגרמה כתוצאה מאובדן שליטה חד פעמי הרי שמניעת טיפול רפואי מבתו התינוקת מצביעה על כי מדובר במעשה חמור בהרבה. בגין עבירה זו השית בית המשפט המחוזי על המבקש 33 חודשי מאסר בפועל. תקופת מאסר זו הינה משמעותית ולפיכך אינה מצדיקה ככלל היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. תקופת מאסר זו מלמדת אף על סיכויי הערעור. ראשית אציין כי הערעור הינו על חומרת העונש בלבד, כאשר בערעורים מסוג זה הנטייה להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע העונש פחותה. כמו כן, וכאן העיקר, גם אם קיים סיכוי שערכאת הערעור תתערב בעונש ותקל בו, ואיני מביעה בכך כל עמדה, הרי שהסיכוי שערכאת הערעור תבטל לחלוטין את רכיב המאסר המשמעותי שנגזר על המבקש הוא נמוך ביותר. אכן, המבקש נעדר עבר פלילי והתנהגותו במהלך המשפט היתה ללא רבב, אך איני סבורה כי יש בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. על דברים אלו ניתן להוסיף את העובדה שהמבקש מורחק מזה שנה ממשפחתו ונראה כי ייטב הן לו והן למשפחתו כי יתחיל לרצות את עונשו בהקדם על מנת שיסיים את ריצויו במהרה, במיוחד אם יקוצר המאסר, ומיד לאחר מכן יפתח דף חדש בחייו, יחזור לחיק משפחתו ויסייע בתהליך שיקום המשפחה. מבלי לנקוט עמדה לעניין העונש הסיכוי שעונש המאסר יבוטל כליל נראה לי קלוש ביותר.   

7.        רבות דובר במהלך הדיון בבקשה על שיקומו של המבקש. אעיר כי אכן ישנה חשיבות רבה להליך השיקומי אותו עובר המבקש ויש להעריך אותו על מאמציו, מאמצים אשר יועילו לו, כך ניתן לקוות, לא רק במסגרת ההליך המשפטי. אמנם יתכן ויהיה בהליך השיקומי כדי להשפיע על התערבות ערכאת הערעור בעונש שהושת עליו. כפי שניתן ללמוד מפסיקת בית משפט זה לאינטרס השיקומי משקל חשוב. עם זאת,  במיוחד כאשר מדובר בבגירים, לא ניתן להתעלם מהאינטרס הציבורי ומהחשיבות להרתיע את מי שחטא כמו גם את מי שיש לו פוטנציאל לחטוא. בפרשה אחרת, בנסיבות אחרות, כאשר היה מדובר בקטין ציינתי כי-

"האינטרס הציבורי מחייב אמנם את שיקומו של העבריין הקטין, אך מחייב הוא גם הגנה על הציבור התמים מפני מעשי אלימות שהחלו באופן סתמי ותוצאתם קשה ביותר. באיזון הכולל אין מנוס מענישה שתהיה בת קול אשר תשדר מסר חד וחריף הן לנאשם באותו עניין והן לעבריינים פוטנציאלים, וזאת גם כאשר מדובר בקטינים... ענישה שכזו היא בבחינת "ובערת הרע מקרבך" (ראו ע"פ 5409/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.07) וההפניות שם)" (ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.6.09)).

והדברים אמורים מקל וחומר אף בבגירים, ובודאי כאשר נדרשת הגנה על קורבנות קטינים חסרי ישע מפני הוריהם שלהם בהם הם תלויים באופן מוחלט. מובן כי מלאכת האיזון במקרה זה מוטלת על המותב שישב בערעורו של המבקש, ואין בדברים אלו משום הבעת עמדה בעניין. עם זאת, יש בהם כדי ללמד על הערכת סיכויי הערעור של המבקש עד כדי ביטול רכיב המאסר בפועל לחלוטין.

8.        בא-כוח המבקש ניסה להיתלות לתמיכה בבקשה במספר החלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה. אלא שאין הנדון דומה לראיה. כך למשל בע"פ 4409/09 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.5.09) דובר בעונש מאסר של שנתיים בפועל, הנמוך באופן משמעותי מהעונש שהוטל על המבקש. יתרה מכך, באותו עניין ניתן משקל רב לנסיבותיה האישיות של המבקשת, אשר מלבד קבלת טיפול אישי כללו את היותה של המבקשת בשבוע ה-34 להריונה, ואת מפגשיה עם בנותיה אשר שוהות בפנימיות ללא מסגרת משפחתית אחרת. גם החלטות אחרות שהובאו על-ידי הסנגור עניינן בעונשי מאסר קצרים באופן משמעותי מהעונש שהוטל על המבקש בעניין זה ובעבירות פחותות בחומרתן, וזאת בנוסף על נסיבות אישיות מיוחדות שהצדיקו באותן החלטות את עיכוב ביצוע העונש (ע"פ 6971/07 אסור נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.8.07); ע"פ 5271/07 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.3.08); ע"פ 1150/07 נהרי הלוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.3.07)).  

           מטעמים אלו הבקשה נדחית. עם זאת, אני מורה לקבוע את הדיון בערעורו של המבקש בהקדם.

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.8.09 בשעה 11:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה.

           ניתנה היום כ"ד אב, תשס"ט (14.8.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il