לא יינקטו צעדי ביניים מינהליים נגד שוטר החשוד בשימוש לא חוקי בכוח עד להכרעה במשפטו

השופט י' אלון:

1.        המשיב 4, יניב ראובני, משרת בשירות קבע כשוטר מג"ב, החל משנת 1999, וזאת לאחר שהשלים את שירותו הצבאי הסדיר במסגרת מג"ב (להלן: המשיב). ב-17.7.05 נערכה בצומת כיסופים שבמערב הנגב הפגנה של מתנגדי תוכנית ההתנתקות, והמשיב היה חלק מכוח מג"ב שהוצב במקום. במהלך ההפגנה נחסם ציר התנועה הראשי על ידי המפגינים, השתררה במקום מהומה, ושוטרי מג"ב קיבלו הוראה לפנות את המפגינים ולפתוח את ציר התנועה. העותר 1 (להלן: העותר) היה אחד מהמפגינים שפונו באותה ההפגנה על ידי כוח מג"ב.

           שלושה ימים לאחר מכן, ביום 20.2.05, התלונן העותר במח"ש כי במהלך פיזור ההפגנה נהג בו אחד משוטרי מג"ב באלימות, ואף אחז בו בתנועת חניקה. הוא צירף לתלונתו תמונה שצולמה בעת פיזור ההפגנה, ובה נראה המשיב כשהוא אוחז בצוארו.

           נפתחה חקירה, ובסיומה הוגש כתב אישום נגד המשיב לבית משפט השלום בבאר שבע. על פי הנטען בכתב האישום, לפת המשיב את העותר בצוארו במהלך פיזור ההפגנה, לחץ על גרונו בצוארו וחנקו, וזאת ללא התגרות קודמת מצד העותר. כתוצאה מכך נגרמו לעותר כאבים בגרונו ואובדן נשימה למשך מספר שניות. בשל ביצוע המעשים הנטענים הנ"ל מיוחסת למשיב עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. המשיב כפר באשמה ומשפטו תלוי ועומד. לאחר הגשת כתב האישום פתחה המחלקה למשמעת של המשטרה בהליכים לבחינת נקיטה באמצעים מינהליים כנגד המשיב, בהתאם לפקודות הקבע של המשטרה. בסיום הבחינה הנ"ל החליט ראש אגף משאבי אנוש של המשטרה "להמתין לתוצאות ההליך הפלילי, לאורו יישקל עניינו של השוטר (המשיב - י"א) בשנית".

2.        העתירה שבפנינו הינה לצו על תנאי, המכוון כנגד משטרת ישראל, השר לבטחון פנים והמפכ"ל: "מדוע לא יינקטו נגד המשיב אמצעי משמעת, ובכלל זה השעייתו מתפקידו במשטרה". לטענת העותרים, על המשיבים לנקוט מיידית באמצעי המשמעת האמורים נגד המשיב משתי סיבות: האחת, למנוע הפרות חוק נוספות מצידו אגב שימוש בסמכותו כשוטר; השניה, להגן על דמותה ותדמיתה של המשטרה בעיני הציבור ועל אמון הציבור בה. העותרים תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה ואח' (מיום 27.2.06, טרם פורסם).

           המשיבים, לעומתם, טוענים כי אמצעי ביניים מנהליים (בעוד המשפט תלוי ועומד) אינם בגדר אמצעי ענישה. אלה יבואו במסגרת ההליך הפלילי שנפתח נגד המשיב, אם בסופו יורשע המשיב במיוחס לו. מטרת האמצעים המינהליים הינה בראש וראשונה מניעת ארועים נוספים ופגיעה בתדמית המשטרה. אמצעים שכאלה יינקטו תוך שקילת נסיבות המעשים המיוחסים לשוטר וחומרתם מחד גיסא, וטיב שירותו במשטרה מאידך גיסא.

           המשיב משרת במשטרה למעלה מעשר שנים, ופרט לאירוע דנן לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי ולא ננקט נגדו הליך משמעתי כלשהו. המדובר בשוטר מג"ב שתפקידו, משך כל שנות שרותו, במגע שוטף ויום יומי עם קבוצות אוכלוסיה שונות, לא אחת לעומתיות ואף עוינות. נסיבות ההפגנה במהלכה ביצע המשיב את המיוחס לו, היו טעונות וקשות. קומץ השוטרים שבמקום נאלץ להתמודד מול ציבור מפגינים גדול ומתלהם החוסם את הצירים ומתנכל לשוטרים.

           אין המשיבים מבקשים להצדיק את המעשה המיוחס למשיב 4, אולם לטענתם שקלול נסיבותיו ועברו המשטרתי החף מכל דופי של המשיב עם נסיבות התרחשות האירועים בצומת כיסופים - מצדיק את ההמתנה בקביעת האמצעים המשמעתיים שיאחזו נגדו עד לתום בירור ההליך הפלילי וממצאי בית המשפט שייקבעו לעניין זה.

3.        הסוגיה העומדת בפנינו דורשת בחינה מוקפדת של האיזון הנדרש בנקיטת צעדי ביניים מינהליים בעניינו של שוטר - החשוד בשימוש לא חוקי בכוח - שעה שעניינו תלוי ועומד בבית משפט וחזקת חפותו בעינה. סוגיה זו נתבררה בבג"ץ 7141/05 הנ"ל, ושני צידיה הובהרו על ידי השופטת א' פרוקצ'יה כדלהלן:

"המשטרה אמורה להגן על הסדר והביטחון הציבורי, ולהבטיח את שלומו של הפרט והכלל.

היא לא נועדה להפיל את חיתתה על הסביבה, והיא מנועה מעשיית שימוש בכוחה שלא למטרה לשמה הוא הופקד בידיה. סטיה ממושכלות יסוד אלה, או אף קיומו של חשש לסטיה כזו, מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי הפרט הנחשד או המואשם, הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של השלטון, וכל אלה בהתייחסם לנורמות ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל.

אשר לעניינו של הפרט, בהטלת אמצעי ביניים קודם הרשעה יש להתחשב באופי החשדות או ההאשמות.

כן יש לתת את הדעת לעובדה כי האישומים העומדים כנגדו טרם התבררו טרם הוכרע אם סטה מנורמה מחייבת, ואם כן, מה היקפה של הסטיה ומה חומרתה.

בהקשר זה ישנה משמעות גם לתיפקודו הכללי של השוטר קודם לאירועים נשוא ההליך המתקיים, ובנסיבות אישיות ואחרות העשויות להיות רלבנטיות לעניין ...

אין צריך לומר כי צעדי ביניים הננקטים כנגד שוטר אשר יזוכה בסופו של יום מסבים לו פגיעה הקשה לתיקון. גם אם, לעיתים, פגיעה כזו במהלך ההליכים המשפטיים הינה בלתי נמנעת, יש להעריך את מידתיותה, ככל הניתן לפני מעשה. מקום שניתן להשיג באורח מאוזן את תכלית אמצעי הביניים בלא נטילת סיכון לפגיעה בלתי מידתית בנאשם בטרם הוכרע דינו, ראוי לעשות כן".

           ובהמשך הדברים:

"השמירה על אמון הציבור (במשטרה) מצדיקה כי מקום שקיים חשש כבד כי שוטר במשטרת ישראל סטה סטייה מהותית מנורמות התנהגות מחייבות, יינקטו בעניינו בנסיבות המתאימות, צעדי ביניים מידתיים עד להכרעה בדינו, כאשר טיב האמצעים ואופיים הם פרי שקלול בין עניינו של הפרט, שאשמתו טרם הוכחה, לאינטרס הכלל - והכל בהתאם לנתונים המיוחדים של המקרה".

           לאורם של קוים מנחים אלה, נפנה לבחון את המסגרת הנורמטיבית לנקיטת צעדי ביניים מינהליים הקבועה בסעיפים ב-ד לפקודת הקבע של המשטרה (מס' 08.01.021) שכותרתה "אמצעי משמעת מנהליים - אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם":

"ב.1(א)  איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, שהודה בכתב בביצוע העבירה או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד - יפוטר.