לא יוקל עונשו של מורשע בעבירה של ניסיון גרימת מוות בכוונה באמצעות החדרת מטען חבלה לישראל

השופט אל"ם ד' פרידמן :

1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה בכך שניסה להכניס מטען חבלה לתוך מדינת ישראל בכוונה להניחו במקום הומה אדם כגון: תחנת אוטובוס, סופר-מרקט או קניון. מזימה זו סוכלה ע"י כוחות הביטחון כאשר נעצר במחסום ומסר להם את המטען.

המערער הודה בעבירה המיוחסת לו ונגזרו עליו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 3 שנות מאסר על תנאי.

2. המערער טוען בהודעת הערעור כי המעשה המיוחס לו נמצא בתחום האפור של ספק ניסיון וספק קשירת קשר, כי המניע שהניע אותו לא היה אידיאולוגי, אלא מניע כספי, כי המטען היה קטן ולא טמן בחובו סכנה ממשית ורצינית וכן טען שהעונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה.
3. מהתיאור העובדתי של כתב האישום המתוקן עולה בברור כי המדובר הוא בעבירה ברורה של ניסיון, שכן המערער הוביל את המטען מתוך כוונה להניחו במקום סואן ככל האפשר ורק מעצרו ע"י כוחות הביטחון מנע את הנחתו כאמור.
4. אין בעובדה כי המערער ביצע את העבירה עקב מניעים כספיים בכדי להקהות מחומרתה, שכן לנפגעים הפוטנציאלים כתוצאה מהתפוצצות מטען החבלה אין כל עניין במניע שכן פגיעתם זהה בשני המקרים.
5. מחוות דעת מומחה מעבדת החבלה של משטרת ישראל שצורפה לתיק עולה כי אורכו של המטען היה 19 ס"מ ובקוטר של 6 ס"מ, בעוד שבכתב האישום צוין שאורכו היה כ-30 ס"מ וקוטרו 15 ס"מ, עובדה שאומצה ע"י בית המשפט.

עוד צוין בחוות הדעת האמורה כי בכוחו של מטען החבלה האמור לגרום למוות בעת התפוצצותו בכפוף להמצאות ולתקינות כל מרכיביו.

אין ספק שגודלו של המטען היה קטן יותר מזה שצוין בגזר הדין, אלא שנראה לנו שאין בכך בכדי להשפיע על גזר הדין.

6. בע' 2099+2100/06 נגזר דינם של שניים שניסו להניח מטען חבלה במקום סואן בישראל לעונש מאסר של 12 ו-15 שנות מאסר.
7. בע' 67/03 אושר עונש מאסר של 8 שנות מאסר למערער שהניח מטען חבלה במרחק 5 מ' מהכביש בכדי להפעילו כנגד רכב אזרחי.

הנזק הצפוי מהפעלת מטען שכזה כנגד רכב הוא קטן באופן משמעותי מהנזק שהיה צפוי ממעשהו של המערער.

8. הגם שהעונש שנגזר על המערער אינו עונש קל כלל ועיקר, אין בחומרתו בכדי להצדיק הקלה, שכן העובדה שלא נגרם נזק כלשהו אינה נובעת מהימנעותו של המערער מלבצע את מזימתו, אלא תוצאה שנגרמה ע"י אלת המזל.

בנסיבות אלה הערעור נדחה.

הנשיא אל"ם א' משניות :

אני מסכים.

השופט אל"ם י' אורון :

אני מסכים

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם דני פרידמן.