לא יוקל עונשו של מואשם בעבירות של אינוס, הפרת הוראה חוקית, ונהיגה בלא רשיון וללא ביטוח

השופט א' גרוניס

1.        המערער הורשע בעקבות הודאתו בעבירות של אינוס, הפרת הוראה חוקית, ונהיגה בלא רשיון וללא ביטוח. בית המשפט המחוזי השית עליו שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה של שלוש שנים וכן חייבו בתשלום פיצוי בסך 20,000 ש"ח למתלוננת. עוד נקבע בגזר הדין כי תקופת המאסר תהא במצטבר למאסר של שנתיים ימים אותו מרצה המערער. הערעור שבפנינו הינו על גזר הדין.

2.        הודאתו של המערער באה כחלק מהסדר טיעון. המערער הסכים להודות בעובדות שבכתב אישום שהוגש נגדו ואילו המשיבה הסכימה להגביל את עתירתה בעניין המאסר לשבע שנים, תוך שהמערער יוכל לטעון לעונש מאסר של ארבע שנים. בהסדר אף הוסכם כי עונש המאסר שייגזר יהא במצטבר למאסר בן שנתיים שריצה המערער.

3.        כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש בשעות הלילה של אחד מימי חודש מאי 2005. המערער הצטרף למספר צעירים שערכו קומזיץ בחורשה. המתלוננת הייתה אחת מן המשתתפים. המתלוננת ביקשה להגיע למקום כלשהו והמערער הסכים להסיעה. בשלב מסוים של הנסיעה כיבה המערער את מנוע המכונית ודרש מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין. היא סירבה. בין המתלוננת למערער התפתח מאבק. המערער המשיך בנסיעה. תוך כדי הנסיעה הגיעה שיחה למכשיר הטלפון הסלולרי של המתלוננת אותו החזיק המערער. המתלוננת חטפה את הטלפון וביקשה להימלט מן הרכב. המערער אחז במתלוננת, אך היא הצליחה להשתחרר ונמלטה מן הרכב. המערער רדף אחריה ותפס אותה, השכיבה והחל לנשקה. המערער התיישב על בטנה וניסה להפשיל את מכנסיה. תוך כדי כך המתלוננת צעקה, בכתה והתחננה בפני המערער שיניח לה. הוא הבטיח להסיעה למחוז חפצה בלא שייגע בה והיא חזרה ועלתה למכונית. בהמשך הנסיעה עצר המערער שוב את הרכב ודרש מן המתלוננת לקיים עימו יחסי מין, שאם לא כן לא ימשיך בנסיעה. המתלוננת בכתה והתחננה בפני המערער שיניח לה אולם הלה צחק. בשלב מסוים העמידה המתלוננת פנים כי היא מסכימה לקיום יחסי מין, המערער הפשיט אותה ובעל אותה. לאחר מכן המשיך המערער בנסיעה ובנקודה מסוימת הורה למתלוננת לרדת מן הרכב. האירוע המתואר התרחש שעה שהמערער היה אמור להימצא במעצר בית בביתו, על פי החלטה של בית משפט השלום בכפר סבא.

4.        המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה שעה שבחר להשית עליו את העונש המירבי שבהסדר הטיעון. נטען, כי מדובר באינוס שנמצא ברף התחתון של החומרה, שכן מדובר במעשה שנעשה בהסכמתה של המתלוננת. כמו כן נטען, כי הודאתו של המערער מצביעה על חרטה וכן כי משהודה בעובדות חסך הוא מן המתלוננת את הטראומה הכרוכה במתן עדות. עוד מצביע הסניגור על כך שהמערער הינו צעיר, יליד שנת 1984.

5.        כאמור, בפני הערכאה הדיונית הושג הסדר טיעון, שכלל גם התייחסות לעונש. אין מדובר על עונש מוסכם אלא על מנעד ענישה, בין ארבע לשבע שנות מאסר. משנעשה הסדר טיעון הכולל מנעד ענישה וכאשר העונש שהושת נמצא במסגרת התחום המוסכם, הרי היקף ההתערבות של ערכאת הערעור מצומצם הוא, ואולי אף נכון לומר שמצומצם הוא מאד. העובדות בהן הודה המערער מצביעות על כך שהוא כפה עצמו על המתלוננת בכוח ובאיומים עד שזו "הסכימה". ברור, שאין מדובר בהסכמה, אלא במצב בו הכוח והאיומים לא הותירו מוצא למתלוננת. מיותר לומר כי המקרה הינו חמור. ניתן לשער כי אילו המשפט היה מתנהל בדרך הרגילה ותוך שמיעה מלאה של הראיות, ואילו המערער היה מורשע בסופו, כי אז העונש היה חמור יותר מזה שהושת. גם העובדה שהמערער הינו צעיר, שגילו בעת האירוע היה 21 שנים, אינה יכולה להקהות אלא במידה זעומה את חומרת המקרה. אכן, המערער חסך מן המתלוננת את הצורך לעלות על דוכן העדים, אלא שעניין זה, כך יש להניח, כבר נלקח בחשבון בעת עשיית הסדר הטיעון.

6.        סיכומו של דבר הוא שהמערער לא הצביע על טעם כלשהו שיצדיק הקלה בעונשו. אי לכך הערעור נדחה.

                   ניתן היום, ד' באדר ב' התשס"ח (11.3.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il