לא יופטר מאגרה אדם התובע לתקן את חוק נציב תלונות הציבור על שופטים

בקשה לפטור מאגרה

1.       המבקש הגיש תובענה לצו עשה כנגד המשיבים המורה להם לתקן את חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב-2002, באופן שתיווצר ערכאת ערעור על החלטת הנציבה, תוסר חסינות הנציבה בפני תביעות בגין רשלנות, כהונת הנציבה תהא מוגבלת בזמן ומינוי נציב חדש לתפקיד יתבצע על ידי ועדת איתור (ת"א 2063/08). בד בבד הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה, היא הבקשה שבפני.

רקע

2.       המבקש טוען כי הוא פוטר ממקום עבודתו ברפא"ל שלא כדין ומהסיבה שחשף שחיתות פנים-ארגונית. המבקש הגיש תביעה כספית בסך 20 מליון ש"ח כנגד שלושה שופטי בית הדין הארצי לעבודה בגין התרשלות נטענת של אחד מחברי בית הדין, ובמקביל, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה בגין אותו הליך (בש"א 1015/08). הבקשה נדחתה מהטעם כי המבקש כשל  מלהראות  קיומה של עילת תביעה ראויה.

3.       במקביל, פנה המבקש לנציבת תלונות השופטים. משקיבל את תשובת הנציבה, פנה המבקש לשר המשפטים, לנשיאת בית המשפט העליון, למנהל בתי המשפט ולועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, בבקשה כי יתוקן החוק כפי שפירט בכתב תביעתו זה (ת"א 2063/08).

הבקשה - טענות הצדדים

4.       המבקש טוען לחוסר יכולת כלכלית לשאת במימון אגרת בית משפט. המבקש פירט את רכושו הכולל דירת מגורים בבעלותו ובבעלות רעייתו, וטען כי על נכס זה מוטלים משכנתא ועיקולים שונים, וכי הוא חב כספים לבנקים שונים. עוד טען המבקש כי הוא מובטל מעבודה ואין לו הכנסות.

5.       המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש לא הוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, לא צירף מסמכים היכולים להעיד על רכושו ומצבו הכלכלי, ובכלל זה לא פירט את הכנסותיו בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה דנן. עוד נטען כי המבקש לא הוכח כי ההליך מגלה עילה, משום שגם אילו היו מוכחות כל העובדות הכלולות בכתב התביעה, לא היה בכך כדי לזכות את המבקש בסעד הנתבע, לפיו יורה בית המשפט לנתבעים לתקן חוק. בכלל זה, טוענת המדינה כי לשר המשפטים ולנציבת תלונות השופטים יש חסינות משפטית בכל הנוגע למילוי תפקידם (הוראת סעיפים 1 ו-15 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951; סעיף 24 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002). לבסוף, ביקשה המדינה באופן חריג להטיל על המבקש הוצאות, שכן התביעה היא טרדנית וקנטרנית וקדמו לה פניות רבות של המבקש לבתי המשפט בהליכים שונים שיזם.

דיון

6.       הוראת תקנה 14(ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") קובעת כי פטור ינתן מאגרה לתובע בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, חוסר יכולת כלכלית של המבקש לשלם את האגרה; השני, התרשמות בית-המשפט כי ההליך מגלה עילה.

העדר יכולת כלכלית

7.       באשר לתנאי הראשון קובעת הוראת תקנה 14(ד) לתקנות, כי החלטה של בית-משפט שניתנה במהלך השנתיים האחרונות תהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לשלם את האגרה. בענייננו, הפנה המבקש לשמונה החלטות שניתנו בבתי משפט שונים בהן ניתן לו פטור מאגרת בית משפט. ההחלטות האחרונות ניתנו בשנים 2006-2007 (רע"א 1943/06; רע"א 1943/06; בשג"ץ 1558/07; בשג"ץ 2789/07; ע"א 294/07). לפיכך, התמלא התנאי הראשון למתן פטור מאגרה. יחד-עם-זאת, בנסיבות המקרה הנדון, לא נתמלא התנאי השני למתן הפטור, הדורש כי ההליך מראה עילה, כפי שיבואר להלן.

ההליך אינו מגלה עילה

8.       בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות - עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675). לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של המבקש, יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, תק-על 91(2) 192). לפיכך, לעניין פטור מאגרה, די כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383).

          דיון

9.       מעיון בכתב התביעה עולה, לכאורה,  כי התביעה אינה מגלה עילה. בכתב התביעה נכתב כדלקמן:

"3. המבקש חושף שחיתות ברפא"ל, פוטר ביוני 93 ללא קבלת פנסיה ומנהל הליכים משפטיים לשם תיקון העוול שנגרם למבקש שמטה לחמו נשבר, לא עובד מיוני 93 וללא הכנסה כלל. כידוע, אין כיום כתובת לחושפי שחיתות מלבד בתי המשפט שמתבקשים במקרה של המבקש להעניק סעד משפטי למאבקו המתמשך של המבקש משנת 93 ועד היום.

4. כבוד הנציבה, לא העניקה מעולם סעד למבקש בתפקידה כנציבת תלונות הציבור על שופטים.

5. המבקש טוען לתיקון החוק בעניין הנציבה: