לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין מנהל סניף חברת תיירות לחברה

השופטת נילי ארד

1.   בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי ציבור מר שמואל שחם ומר אדי דלל; עב 7763/01) דחה תביעה שהגיש המערער כנגד המשיבה (להלן גם: החברה) תוך שקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, וכי אין לקבל את התביעה לזכויות שבמשפט העבודה, מתוקף הפרשנות התכליתית. על כך מוסב הערעור שלפנינו.

הרקע

2.   המשיבה היא חברה פרטית שתחום עיסוקה במתן שירותי תיירות פנים ליחידים ולקבוצות. פעילותה נעשית ממשרדה הראשי ובאמצעות סניפים הפזורים ברחבי הארץ. סניפים אלה פועלים בחלקם כאורגנים של החברה, ובחלקם מופעלים על ידי בעלים עצמאיים כסוכני החברה. 

3.  המערער ניהל סניף של החברה באשדוד, למעלה מעשר שנים, בתקופה שבין 28.2.90  ועד ליום 30.11.00 (להלן: תקופת ההתקשרות).

בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 28.2.90 נקבע, בין היתר, כך: המערער הוגדר כסוכן של החברה וקבלן עצמאי; החברה תשלם למערער עמלות מהתמורה שתתקבל ממכירות שירותי תיירות פנים שיבצע עבור החברה; שיעור העמלות יהיה - 7% מרווח המכירות ליחידים  ו- 45% מרווח המכירות לקבוצות (להלן: ההסכם).

במהלך תקופת ההתקשרות, שילמה החברה למערער עמלות כנגד חשבוניות מס שהגיש לה; המערער ניהל תיק עוסק מורשה בשלטונות המס, הגיש דיווחים ונשא בכל הוצאות הסניף שניהל לרבות: שכר דירה בשנה הראשונה ועלות רכישת מבנה לאחר מכן, תשלומי ארנונה, מים חשמל וטלפון ; במכירות שירותי הפנים שביצע, עשה המערער שימוש בשמה של החברה, בטפסים ובמחירונים שלה.

התובענה

4.  בכתב תביעה מתוקן שהגיש נגד החברה לבית הדין לעבודה, טען המערער לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה. אי לכך, תבע, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה, הפרשי שכר והחזר הערבות הבנקאית שחולטה על ידי החברה; בנוסף ביקש סעד למתן חשבונות ותשלום בהתאם לחשבוניות. לחלופין טען, כי אם תדחה תביעתו לקיום יחסי עובד מעביד, עדיין זכאי הוא לרכיבי השכר הנתבעים מכוח "מבחן התכלית"; לחלופי חלופין, ביקש להורות על העברת הסכסוך לבית המשפט המוסמך.

החברה ביקשה לדחות את תביעתו מכל וכל בטענה שהיה סוכן עצמאי.

פסק הדין  של בית הדין האזורי

5.  בהתייחס לטענת קיומם של יחסי עובד מעביד קבע בית הדין האזורי כך:  המערער ניהל אחד מסניפיה של החברה ו"ביצע עבודה שהיא חלק מליבת עיסוקה של הנתבעת ודהיינו מכירת שירותי תיירות פנים"; בהתנהלות השוטפת של החברה עם המערער "התמלא אינטרס מובהק של הנתבעת לשמור על מוניטין שיבוא לידי ביטוי הן בשמה אשר  יופיע על הטפסים והן במיקום  הסניף א[ש]ר יתאים לשמה". אי לכך, התקיים הפן החיובי של המבחן המעורב.

מנגד, הגיע בית הדין למסקנה כי לא התקיים הפן השלילי הנדרש לקיומם של יחסי עובד - מעביד, משנמצא כי המערער "ניהל עסק עצמאי תוך שהיה לו מחד סיכויי רווח ומאידך מכיוון שהיו לו הוצאות היו לו גם סיכוני הפסד". במסקנתו זו התבסס בית הדין האזורי על עובדות אלה: עובר להתקשרותו עם החברה, היה המערער "בתהליך של הקמת משרד עצמאי ואז ראה פרסום של הנתבעת וקיבל ממנה זכיון להקים סניף באזור אשדוד" ו"ראה עצמו כמקים עסק עצמאי גם לולא התקשר בהסכם זכיינות" עם החברה;  החברה לא התחייבה להעביר למערער "לקוחות והוא היה צריך להשיג לקוחותיו בעצמו" ולפיכך היה לו "סיכוי  להגדיל את רווחיו על ידי  יצירת חוג לקוחות, או הגדלת שעות הפעילות  ומאידך הקטנת הוצאות המשרד" כשהבחירה בידיו אם להיעזר בעובדים נוספים אם לאו; המערער "נאלץ בעצמו לעמוד בתנאים של פעילות הסניף והיא לדאוג למומחה לתיירות וכך אכן עשה";

ההסכם קבע שהמערער יכול לבצע תפקידו כסוכן בין בעצמו ובין על ידי עובדיו ולכן "לא מדובר בהסכם להתקשרות אישית"; אומנם "רוב תקופת הקשר לא העסיק התובע עובדים" אולם "הוכח כי התובע העסיק, וגם זאת לתקופות קצרות שני עובדים"; מהעדויות עלה כי המערער קבע את סדר יומו לרבות "כמה שעות העסק יהיה פתוח והאם יעבוד בעצמו או יעסיק אחרים";

המערער היה "רשום כעצמאי בשלטונות המס, כך ניהל את עסקו וכך ראה את עצמו"; החברה לא השתתפה במימון דירה שרכש "ממנה ניהל את עסקו" והוא עצמו נשא בכל ההוצאות, לרבות "...הוצאות השכירות, ארנונה, חשמל, מים". המערער "רכש על חשבונו את כל הציוד למשרד" כאשר החברה השתתפה באופן חד-פעמי בלבד, במימון מחצית העלות של השלט הראשוני של המשרד.

המערער היה אחראי לחובותיו; המחאות לפקודת החברה שלא נפרעו קוזזו מהעמלות שהגיעו לו; המערער הפקיד בידי החברה "שטר חוב להבטחת ביצוע התחייבויותיו וכן ערבות בנקאית אשר חודשה מידי שנה" ומשנותרו חובות חילטה החברה את הערבות הבנקאית והציגה לפירעון את שטר החוב.

נדחתה טענת המערער לפיה אף בהעדר יחסי עובד - מעביד, זכאי הוא לתשלום רכיבי תביעתו, מכוח דוקטרינת הפרשנות התכליתית.

בית הדין חתם הכרעתו בכך שקבע כי נוכח שלילת קיומם של יחסי עובד מעביד, לא קמה סמכותו העניינית לדון ברכיבי התביעה שאינם נובעים מההסכם, לרבות טענות הקיזוז של החברה. על כן הורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב. נוכח תוצאת פסק הדין, השית בית הדין האזורי על המערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד  בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ.

                                             הערעור